יום 24 – וירג'יניה

אגב, אם אתם מתפלאים לפשר קצב הפוסטים – במשך השבוע האחרון לא יצא לי להגיע לשילוב הנחשק של קשר אינטרנט וזמן פנוי. כשהיה לי זמן, ישבתי וכתבתי טקסטים לבלוג, ועכשיו כשיש לי כמה דקות פנויות וקשר אינטרנט יחסית סביר, אני מעלה בבת אחת כמה פוסטים. אנחנו בינתיים כבר שבוע מאוחר יותר, בימים אלו בקונטיקט שבניו אינגלנד. ובחזרה לעדכונים בדיעבד –

ביום ראשון, ה-16 ביוני, הוא היום ה-24 לטיולנו, קמנו השכם בבוקר וכבר בשבע ורבע היינו כולנו ברכב, ארוזים ומוכנים ליציאה. סיילאס ואלכס הצטרפו אלינו ליום האחרון אותו סיילאס ארגן עבורנו מראש. הם נסעו במכונית נפרדת, כיוון שבסוף היום עליהם לשוב לבתיהם ואילו אנחנו נשארים באיזור שננדואה.

נסענו במשך כשעתיים לפרונט רויאל שבצפון פארק שננדואה, בחלק הצפון-מערבי של וירג'יניה. הנוף התחלף בהדרגה והפך להיות הררי ומיוער יותר, ככל שהתקרבנו אל היעד. עברנו דרך פרונט רויאל והמשכנו עוד קצת עד נהר השננדואה, שם הוזמן לנו רפטינג. אני ויתרתי על החוויה, אבל צחי והבנים, סיילאס ואלכס, איישו כולם סירת רפטינג אחת ויצאו לרפטינג של כשלוש שעות. דיווחו על נהר שקט עם מעט מאד קטעים של "רפטינג", אבל נהנו ממזג האוויר הנעים ומהאווירה ועשו פיקניק על הסירה כל הדרך, כולל בירות למבוגרים.
אני ניצלתי את הזמן ונסעתי אל תוך פארק לאומי שננדואה הסמוך, קניתי לנו כרטיס כניסה שנתי לפארקים הלאומיים וחוברות ג'וניור ריינג'ר (עולות כאן $3 כל אחת), אספתי ברושורים והתייעצתי עם הריינג'רים לגבי מסלולים ליומיים הקרובים. אכלתי לי ארוחת בוקר שלווה ליד מרכז המבקרים, אל מול נוף ההרים ואז חזרתי להמתין לבנים באיזור הרפטינג.

אחרי שחזרנו כולם, נסענו אל היעד הבא שלנו: חוות רכיבת סוסים בהרי וירג'יניה. נסענו מערבית לפארק שננדואה, כארבעים דקות דרומית לפרונט רויאל, אל חווה מבודדת יחסית בין ההרים. דון, בעל החווה קיבל את פנינו ולקח על עצמו את האתגר של להפוך את ארבעתנו לקאובויים אמריקאים. אני השתפנתי תוך כמה דקות וסירבתי לעלות על הסוס שכבר איכפו עבורי. צחי, רון ודן, עברו הדרכה של דון, בנוסח דרומי. הרבה אמרות שפר, הרבה נזיפות בילדים (אבל לא מהסוג המעליב), ולימוד צורת החזקת מושכות, ואיך להורות לסוס ללכת, לעצור או לפנות. אחרי ההדרכה התיאורטית, הילדים עלו כל אחד על סוסו (בדילוג, ובלי סולם – דון הבהיר להם שמי שלא מסוגל לעלות על הסוס, לא ירכב) ועברו לרכיבה בתוך מכלאה, שם התאמנו ביסודות. רק אחרי ההדרכה הזו, הורשו כולם לצאת לטרייל, בשיירה של חמישה סוסים, עם מלווה מקדימה ומלווה מאחורה.
אני נשארתי מאחור, קיבלתי מסיילאס הדרכה לגבי בית החווה בו נשאר בלילה, והספקתי עוד לצלם את שיירת הרוכבים כשחזרו.
בשלב זה נפרדנו מסיילאס ואלכס בפרידה מרגשת ועברנו כולנו לבית החווה. מדובר היה בבית מתקופת מלחמת האזרחים וכדי להוסיף לאווירה, בעלת הבית מאחסנת בקומה התחתונה את הציוד שהם משכירים לשיחזורים של מלחמת האזרחים. כל הקומה התחתונה מלאה בחליפות מהתקופה, כובעים ושלל פריטים. אפילו ארגז של אבק שריפה מצאנו שם. לרשותנו עמדו שני חדרים בקומה השנייה, כל אחד מצויד במקלחת ושירותים משלו, ורשות להשתמש בסלון ומטבח בקומה הראשונה. בעלי הבית גרים ביחידה נפרדת, כל שלמעשה הבית הועמד לרשותנו.

קליטה סלולרית לא היתה לנו, אבל דווקא ווי.פיי. היה, והילדים היו מאושרים להתחבר שוב לטאבלטים שלהם. המקום שקט שקט והבעיה היחידה שהיתה לנו היתה שהמים היו מסריחים נורא. בהתחלה חשבנו שהתפגר להם משהו בדוד, אבל קריאה באינטרנט לימדה אותנו שבאיזורים האלו משתמשים במי באר ובהרבה מקומות יש תכולת גופרית גבוהה במים שגורמת להם להסריח כמו ביצים סרוחות. השתדלנו לקצר במקלחות ולשתות רק מים מינרליים.