יום 24 – וושינגטון די.סי

יום שבת והיום האחרון שלנו בוושינגטון. בבית הלבן ובפנטגון כבר היינו והגיע הזמן להקדיש זמן לרשות המחוקקת. כבר לפני הנסיעה קבעתי לנו את הסיור וכך בבוקר שמשי ונעים הגענו סוף סוף אל הקפיטול, מבנה מרשים מאד שאפשר לראות מנקודות רבות ליד המול.

חנינו לא רחוק מצידו הקדמי של הקפיטול, אבל הסתבר שהכניסה למרכז המבקרים החדש נמצאת דווקא מאחוריו. לא נורא, דווקא היה נעים לצעוד באוויר הצח ורק כמעט איחרנו. הגענו די אחרונים, אבל הכניסו אותנו (אפילו לא בדקו שאנחנו באמת רשומים לסיור). בפעם הראשונה בארה"ב נתקלתי במצב בו בודקים תיקים ודורשים לזרוק את האוכל שהבאנו איתנו. זה לא היה הרבה מדי, אבל זה מאד הרגיז את הילדים וכמובן, גרם לדן להתקף מיד ברעב נוראי.

עברנו את השיקוף הבטחוני ופגשנו את המדריכה של הקבוצה שלנו, שחילקה לכולם אוזניות מיוחדות בהן אפשר לשמוע את דבריה גם כשהיא קצת מרוחקת. זה עובד באופן חלקי, אז טיפ למי שיגיע לסיור כזה ורוצה באמת להקשיב לכל מילה, תעמדו בכל זאת קרוב למדריכה. רק דן לא הסכים לקבל אוזניות, כי הרעב הקשה עליו מאד. לא שהוא לא אכל ארוחת בוקר, אבל האיסור לאכול והחרמת האוכל כנראה מעוררים תיאבון.

הסיור עצמו היה מאד מעניין. הגענו לכל מיני אולמות מעוטרים בציורי קיר ופסלים והמדריכה הסבירה עליהם. רון מאד התעניין וצילם לא מעט בטאבלט שלו. דווקא את המצלמה שלנו שכחנו ברכב, כי מיהרנו להגיע לסיור, אבל מזל שיש טאבלטים וטלפונים ונשאר תיעוד.

בסוף הסיור, הסתבר שיש קפיטריה באיזור הכניסה למרכז המבקרים, וכולנו מיהרנו לשם, להשקיט את רעבוננו. לדעתנו, הקפיטול עלה כאן על שיטה לסגירת החוב הלאומי: מחרימים למבקרים את האוכל, שולחים אותם לסיור ארוך ואז מעבירים אותם דרך קפיטריה עשירה במאכלים קורצים, במחירים מופקעים. לא נורא, הילדים אכלו שניצלים וצ'יפס ואנחנו הסתפקנו בצלחת סלטים אחד במחיר של יותר מעשרה דולר.

משם המשכנו לאיזור ג'ורג'טאון והנמל, שם סיילאס הזמין את כולנו לשיט על נהר הפוטומאק. נקודת היציאה לשיט הזכירה מאד את נמל תל אביב, עם בתי קפה על מים ששקקו סועדים בשבת שטופת שמש. על המים בנהר, שלל סירות מנוע, קייאקים ואפילו חסאקה.
השיט לקח אותנו על פני הנהר עד אחרי המול ובחזרה, בליווי הסברים שקשה היה לשמוע. בכל מקרה, נהננו מהחוויה ומחברתם של סיילאס ואלכס שהתפנקו בקוקטיילים קרים על הסיפון (אל דאגה, אני נהגתי וכולנו נכנסנו בקלות במיני-ואן).
אחרי השיט חזרנו לבית ובילינו את אחר הצהריים במנוחה, שיחות עם המארחים, משחקים וסרטים וגם אריזות לקראת העזיבה למחרת בבוקר.

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. אתי

    גם לבניין האו"ם אסור להכניס אוכל ואפילו לא מים.
    תמישו ליהנות

התגובות נעולות.