המון זמן לא עדכנתי את הבלוג. שילוב של מחסור במחשב (הלפטופ נגזל ממני לטובת פעילויות אחרות) ובעיקר חוסר זמן. הלילה הוא הלילה האחרון שלנו בוושינגטון, בה אנחנו מתארחים בקאוץ' סרפינג מדהים, עם רשת אינטרנט חזקה ויציבה. זמן מתאים לעדכן, עד כמה שאוכל.
אז קודם כל, בשביל לעשות סדר לעצמי, סיכום הימים האחרונים בראשי פרקים –
יום 17 (ה-8 ביוני) – פילדלפיה
יום 18 – נסיעה למרילנד וביקור בפארק מדינה טאפטסקו.
יום 19 – קניות וגשם במרילנד
יום 20 – (יום שלישי, ה-11 ביוני) הגעה לוושינגטון ורופא
יום 21 – וושינגטון – הבית הלבן ומוזיאונים
יום 22 – וושינגטון – הפנטגון ומוזיאונים.
יום 23 – וושינגטון – הבית הלבן והמול
יום 24 – וושינגטון – סיור בקפיטול ושיט על הפוטומאק.
וואו, הרבה ימים להשלים, אז אגש למלאכה.
את הפוסט הקודם סיימתי בנימה קודרת משהו. התחושה הכללית לא היתה טובה, בחוץ גשם שלא פוסק ואנחנו יושבים ותוהים למה לעזאזל אנחנו בכלל במזרח ארה"ב. התחזית ליום המחרת היתה עמומה מאד. מדברים בסיכויים לגשם, ולך תדע מה יתגשם. החלטנו להתעלם מהתחזית ולהצמד לפי שעה לתכנית המקורית ויצאנו בבוקר לעיר פילדלפיה.
לשמחתנו, היום היה מקסים. האוויר היה קריר ונעים, והשמיים מעוננים חלקית, מגנים מפני קרינת שמש ישירה, אבל לא מרטיבים אותנו בכלל. חנינו בחניון באיזור ההיסטורי ויצאנו לתור את ערש האומה.
התחלנו את הביקור במטבעה הפדרלית. הרבה אבטחה, אבל מעט מבקרים, והעבירו אותנו בקלות ובחיוך. לא הבאנו יותר מדי דברים, ולמזלנו לפחות לצחי היתה תעודה מזהה עליו (רישיון נהיגה ישראלי). הסיור הוא סיור עצמי חביב ומעניין למדי. סיימנו אותו תוך כחצי שעה. למרבה הצער, בשבת המטבעה לא פועלת, כך שלא יכולנו לראות את המכונות של פס היצור בפעולה.
מהמטבעה הלכנו ברגל למרכז המבקרים ואספנו את הכרטיסים לביקור בהיכל העצמאות (הוזמנו מראש באינטרנט). היו מבקרים רבים שהגיעו ופשוט הזמינו במקום כרטיסים לסיור שיוצא כשעה או שעתיים מאוחר יותר. עד הסיור אספנו חוברות ג'וניור ריינג'ר, ישבנו במרכז המבקרים ועבדנו על החוברות.
את הסיור התחלנו כמובן בבדיקה בטחונית מדוקדקת. משם לתור של הסיור ותוך זמן קצר נכנסנו לסיור בהדרכת ריינג'רית חביבה. למדנו הרבה על ההיסטוריה של המבנה ותוך כדי כך הרחבנו את היריעה על ההיסטוריה של ארה"ב. ראינו את בית המשפט הפדרלי הראשון, ואת גולת הכותרת – האולם בו נחתמה הצרהרת העצמאות האמריקנית ומאוחר יותר גם החוקה.
אחרי הסיור המודרך המשכנו לסייר באיזור. את הפעמון הסדוק ראינו דרך חלון של המבנה, כי לא התחשק לנו לעמוד בתור הארוך שהיה כדי להכנס לקודש הקודשים. כן נכנסנו לראות עותקים מקוריים של החוקה והצהרת העצמאות.
בצהריים, הלכנו לפונדק המקומי, מסעדה היסטורית המהווה חלק מהפארק. המסעדה שוכנת במקום מאז ימי המהפכה ובנג'מין פרנקלין בכבודו ובעצמו נהג לסעוד בה. כיום היא משחזרת את התקופה באמצעות תפריט מיוחד של מטעמים בנוסח המהפכה, מלצרים בלבוש מתאים וכלים תקופתיים. הזמנו מרקים ומנות עיקריות מעניינות (ידעתם שבנג'מין פרנקלין ידע מה זה טופו והיה לו מתכון לטופו? יש מנה עיקרית לטבעונים במסעדה והיא אפילו מאד טעימה!). אגב, ממש לא נוח לשתות בכוסות מתכת כאלו. מי הקרח מקררים מיד את הכוס לטמפטורה של קרח והאצבעות והשפתיים קופאות. אגב, למזלנו כבר אז הכירו צ'יפס ושניצלים, כך שהילדים לא יצאו רעבים.
אחרי הארוחה חזרנו למרכז המבקרים, צפינו בסרט על התקופה, סיימנו את הג'וניור ריינג'ר וקיבלנו תגים ואז חזרנו לחדר המוטל שלנו מהעבר השני של הנהר.
תמונות מפילדלפיה –
לגבי הגעה עם רכב לעומת תחבורה ציבורית, לדעתי זה תלוי במספר הנוסעים. חניות לרכב ברוב הערים הגדולות, כולל בפילדלפיה, וושינגטון וסן פרנסיסקו, תמיד מצאנו בפחות מעשרים דולר ליום. לרוב מדובר בכ-$15 ליום. כיוון שעל הרכב השכור משלמים ממילא, מדובר בעלות החניה לעומת עלות תחבורה ציבורית. מניסיוני עד כה, כאשר מדובר בארבעה אנשים, לא יוצא זול יותר לנסוע בתחבורה ציבורית. אישית, אני מעדיפה לנהוג ושהרכב יהיה באיזור, עם דברים שלנו כמו בגדים להחלפה ואוכל. יש כאלו שמעדיפים לא לנהוג בערים. שתי האופציות לרוב אפשריות, עניין של בחירה אישית.
סיור לפנטגון צריך להזמין מראש, נדמה לי שלפחות שבועיים מראש. נרשמים באתר והם שולחים טופס סיווג בטחוני שצריך למלא (לא צריך הרבה פרטים). אותנו אישרו תוך יומיים ושלחו לנו אישור הגעה. כמובן, צריך להגיע עם תעודה מזהה (דרכונים הספיקו, אבל בדקו גם את של הילדים). אפרט עוד בתיאור הביקור בעוד כמה פוסטים.
לגבי הבית הלבן, למיטב ידיעתי אין יותר סיורים לקהל הרחב.
הי ענת ,
אם באים מחוץ לעיר לביקורי מוזאונים וכאלה איפוא הכי כדאי לחנות .
יש גם דעות שכדאי שילוב של חנה וסע ברכבת . אבל אם יש חניונים קרובים ובמחיר סביר אעדיף .
לגבי ביקור בבית הלבן ובפנטגון האם צריך רישום מראש ?
נתן