יום 16 – לוקחים רכב ויוצאים לדרך

יום שישי, ה-7 ביוני, הוא גם יום הולדתו של צחי, היה היום הכי מבאס בטיול עד עכשיו. שלא תגידו שאני כותבת רק על הדברים הכיפיים… הנה תיאור מפורט.

התכנון במקור היה לקחת רכב על הבוקר, בשמונה וחצי ולצאת לתור את ניו ג'רסי, בדגש של שופינג, המעבדה של אדיסון (אתר היסטורי לאומי) ואולי אפילו שיטוטים בקמפוס של אוניברסיטת פרינסטון.

ערב קודם, השמיים כבר התחילו להתקדר והתחיל גשם שלא הפסיק לרגע כל הלילה. מסתבר שתפסנו את ההוריקן הראשון של העונה. אוקי, לא בדיוק הוריקן, רק סופה טרופית, ולא בניו יורק, אלא בקובה, אבל עוצמתי מספיק כדי לקבל שם, אנדריאה, ולגרום לגשמים בלתי פוסקים בחוף המזרחי. התעוררנו לניו יורק גשומה ועשינו את דרכנו בתחבורה ציבורית לשדה התעופה ניוארק, שם אמור היה לחכות לנו מיני ואן. בחרנו בתחבורה ציבורית, כיוון שמדובר בכשליש עלות ממחיר מונית מברוקלין לניוארק. בדיעבד, הבחירה היתה נכונה, כיוון שלו היינו נוסעים במונית, היינו נתקעים בפקקים של הגשם, הנסיעה היתה אורכת הרבה יותר זמן וגם עולה הרבה יותר.

בשמונה וחצי, כמעט על הדקה, התייצבנו בדלפק של חברת דולר בניוארק. הגברת הלא חביבה בדלפק הציצה בהזמנה והודיעה בלי חדווה רבה שעלינו להוסיף תשלום לנהג נוסף. כיוון שלנהג נוסף שדרגנו כשבועיים לפני הטיסה, ידעתי בוודאות שכבר שילמנו על זה. לא אלאה אתכם בפרטים, אבל ארבע שעות מול מנהל הסניף מחד, והסוכנות בארץ/אנגליה מהצד השני, עד שסוף סוף ההזמנה התיישרה לה בכל המערכות והמחשבים ועד הדלפק בניוארק. זה היה מייגע ומעיק. מצד שני, לפחות ידעו לארגן לנו את השכירות כך שנקבל את הרכב לארבעה חודשים ברצף ולא נצטרך לחזור לחידוש חוזה ו/או להחליף רכב בלוקיישנים בדרך. זה אומר למעשה שעברנו למוד של ליסינג והאחריות על הטיפולים לרכב עלינו.

סוף סוף נשלחנו לאחר כבוד לאיזור המיני-ואנים לבחור את זה שנרצה. בטיול הקודם, שודרגנו מיידית וללא בקשה למיני ואן יוקרתי (luxury), חדש דנדש ועם כל הפינוקים. מערכת שליטה ובקרה דיגיטלית מלאה, חיישנים מכל הכיוונים ועוד ועוד. התרגלנו לטוב ורצינו שוב, בעיקר את החיישנים שמסייעים מאד בנהיגה ומוסיפים המון לבטיחות. בכוונה דאגתי שגם הפעם ירשמו בהזמנה שלנו VIP.

מסתבר שבחוף המזרחי רכבי יוקרה כאלו הם מצרך מבוקש ונדיר. לא משדרגים אותך אלא בתשלום ניכר, וגם אז, לא תמיד יש רכב כזה. מאד התעקשנו על מערכת חיישני הצד הבטיחותית, ושקלנו לשדרג בתוספת תשלום ניכרת, אבל המיני ואן לאקשרי היחיד שהיה אמנם התהדר במושבים מעור ודי.וי.די., אבל לא בחיישני צד. מבאס מאד. בגשם השוטף שירד כבר נרטבנו לגמרי ופשוט לקחנו את אחד משני הדודג' קראוון שהיו בשורה, העמסנו ונסענו. נסענו בגשם שוטף, כשברקע ארובות מעלות עשן ואיזורי תעשייה בניו ג'רסי. האווירה ברכב היתה גם היא קודרת. למה נסענו בכלל למזרח הזה, עם הרכבים הפושטיים, הסופות והגשמים, האפור והעשן? מה אנחנו עושים פה? אנחנו במזרח וליבנו בפאתי מערב, ברוקיז ובנופי קליפורניה. אולי בכלל כדאי לשנות יעד ב-GPS מפילדלפיה למונטנה, לפנות במחלף הקרוב ולנסוע מערבה? החלטנו לעצור לארוחת צהריים כדי לחשוב קצת. משם המשכנו לקניות ראשונות בוולמארט הקרוב. כבר היה מאוחר והוחלט לא להחליט אלא למצוא מלון קרוב ולעצור וזה מה שעשינו.

אז זהו. אנחנו לא מרוצים מהרכב, אבל בינתיים הוא איתנו. בדיקה מעמיקה יותר ביום המחרת גילתה גם שהצירים של דלת תא המטען מלאים בבוץ ועשבים, כי כנראה לא ניקו אותו מספיק טוב אחרי ההחזרה האחרונה, וגם השטיח שמרפד את רצפת התא קצת מתפרק. בקיצור, הרכב עבר כמה דברים בחיים. לא ממש בא לנו להשאר איתו ארבעה חודשים, ואנחנו בקשר הדוק עם דולר להחלפה אפשרית בעוד כמה ימים, בתקווה שבוושינגטון באמצע השבוע יהיה מבחר גדול יותר של מיני ואנים.

בנוסף לכל הצרות, אני לא יכולה לנהוג בגלל דלקת באוזן שגורמת לסחרחורות מאד משמעותיות. הסחרחורות מופיעות בעיקר בבוקר ובשכיבה, אבל אי אפשר לקחת את הסיכון בנהיגה ולכן אני מנווטת בינתיים וצחי נוהג. לא שילוב אופטימלי מבחינתנו…

מקווה שלא יצא לי פוסט מבאס ומלא צרות. לגמרי צרות של עשירים (לא שאנחנו עשירים, אבל הצרות קטנות ולא נחשבות). בדרך למיטה עכשיו, אבל כבר יכולה להבטיח פוסט הרבה יותר נחמד על יום המחרת בפילדלפיה!

לפוסט הזה יש 5 תגובות

  1. תודה על התגובות המעודדות! ניסינו, אבל מסתבר שרכבי לאקשרי אין גם באיזור וושינגטון, גם לא בתוספת תשלום. לא נורא. התחלתי לנהוג היום והרכב ממש בסדר. רק אהבל קצת, לא נורא….

  2. היי ענת,

    אני עוקבת אחריכם בעניין רב. וכן, יצא לך פוסט מבאס אבל זה חלק מהטיול ומכאן זה יכול רק להשתפר. מקווה שתגיעו לאיזו עיר קטנה שבה יהיה אפשר להחליף את הרכב המבאס ברכב משודרג ושהיחס יהיה נחמד יותר.
    כיף לקרוא ולראות את התמונות ולהתגעגע לארה"ב.
    תמשיכו ליהנות.

  3. שלום לכולכם!
    ראשית מזל טוב לצחי!!
    ושנית המזרח ככל שעולים צפונה יהיה יפה מעניין לא פחות מהמערב
    תהנו מהנופים והטבע לאחר ששבעתם מהתפוח.
    אוהבים אותכם נשיקות לכולם.
    מאריקה ואבא

  4. שלום , לא בשביל להרגיע אתכם אבל רק לספר לכם שתמיד, אבל ממש תמיד, אני מתעכב שעה שעתיים במשרדי השכרת הרכב עם הנחיתה בארה"ב ומוציא לעצמי ולפקידים שם את הנשמה עד שאני מרוצה . המשפחה שלי כבר מכירה את הריטואל, ופעם נדירה שהכל היה חלק אישתי אמרה : תגיד אתה בטוח שאתה לוקח את הרכב הזה…. ??
    לידיעתך, בהזמנה אני מבקש תמיד רכב non smoking , זה נשמע כמו בבתי המלון אבל ממש כך .
    רכב ללא עישון מבטא בדרך כלל תוצאה של רכב חדש עד כמה שניתן . האמריקאים רגישים מאוד לדרישה כזו, מה עוד שהיא כתובה מראש .
    בכל מקרה אני בטוח שבתחנות של דולר אחרות תמצאו את מבוקשכם .

    איחולי מזל טוב לצחי והמשך טיול מהנה .
    נתן

  5. טוב שאת מעדכנת גם על הדברים המבאסים. הם חלק בלתי נפרד מכל טיול, בטח מטיול ארוך, והם מלמדים אותנו (על הטיולים ועל החיים) לא פחות ואולי יותר מתיאור הדברים הכיפיים…

    איך את מרגישה עכשיו? הסחרחורות השתפרו?

    מזל-טוב מאוחר לצחי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט