יום שלישי, 14 באפריל 2009 – נסיעה ללוס אנג'לס
בצער רב אנחנו נפרדים היום מפארק סקויה ונוסעים הלאה ללוס אנג'לס. אבל קודם כל, נסיעה קצרה חזרה אל מרכז המבקרים לקבלת סיכות הריינג'ר שלנו. הילדים עמדו בכבוד בקשות במשימות המוצעות, כולל הקשה שבהם – מסלול מפלי השיש. הריינג'רית מתפעלת כנדרש ועורכת מבחן קצר בתיווך שלנו (רק תרגום – בחיי!) ואחרי שהקטנים חוזרים הברה אחרי הברה על שבועת הריינג'ר הם מקבלים את הסיכה הנכספת וזוכים להצטלם עם הריינג'רית כשהם חובשים את הכובע שלה.
משם, נוסעים סוף כל סוף ללוס אנג'לס בנסיעה ארוכה אבל נעימה. מזג האוויר נפלא ואנחנו נוסעים לפגוש חבר וותיק של ב' מאריזונה. מה לעשות, גם הוא ב', פנסיונר יהודי חביב. הג'י.פי.אס. מכוון אותנו היישר אל ביתו של ב' הקליפורני – בית רחב ידיים בשכונה נחמדה ואחרי כמה דקות של פטפוט הוא מזמין אותנו לארוחת צהריים ב-Cheesecake Factory. המקום גדול והומה אדם, האוכל טוב והעיקר הוא מבחר סוגי עוגות הגבינה המדהימות שיש לקינוח. קשה לבחור מבין תריסרי הסוגים ואנחנו מתמקדים לבסוף בשלושה סוגים ומתקשים להתמודד עם הפרוסות הענקיות. אחרי כן, הולכים לקניון מקומי – שום דבר מיוחד ודי ביזבוז זמן. ב' רוצה שנעביר את הזמן עד שירד הערב ואז יקח אותנו לשדרות הוליווד. אבל הילדים, וגם אנחנו עייפים, ואנחנו מתנצלים ומסבירים שרוצים להגיע למוטל בשעה סבירה כדי לקום מוקדם מחר בבוקר לדיסנילנד.
הנסיעה מלוס אנג'לס עצמה לאנהיים לוקחת לנו למעלה משעה. אין פקקים של ממש אבל בהחלט יש עומסי תנועה וכל שלל הנתיבים עמוסים כלי רכב שנוסעים מהר וצפוף. קל לראות איך תאונה יכולה להתרחש ולסתום מהר מאד את עורקי התנועה האלו.
המוטל שלנו להלילה הוא Days Inn Anaheim West. במקור הזמנו בו שני לילות, אבל קיצרנו בגלל הארכת השהות בפארק סקויה. שכחתי להודיע בזמן, ולכן אנחנו פשוט מתייצבים ללילה השני. לא רק ששמרו לנו את החדר, אלא הצוות האדיב אפילו מבטל חצי מהחיוב של הלילה הקודם. מאד יפה מצידם.
המוטל עצמו די מיושן ונראה כאילו לא יזיק לו שיפוץ כללי. יחד עם זאת, החדר רחב ידיים, כולל אינטרנט אלחוטי חופשי, מקרר ומיקרו וכל מה שנדרש לנו והוא נקי. היתרון האדיר של המקום, שבגללו הזמנו את החדר, מתגלה במלוא הדרו בזמן שאנחנו אחרי מקלחות וסועדים את ארוחת הערב: מופע הזיקוקין האדיר של דיסנילנד מתרחש בדיוק מעל המלון. עוזבים הכל ומבלים 20 דקות של "וואו" על המרפסת מחוץ לחדר. מכל נקודה על המרפסת יש תצפית מעולה וכל האורחים בחוץ ומביטים אל על.
יום רביעי, 15 באפריל 2009 – דיסנילנד
האמת, עם ההתעכבות שלנו בפארק סקויה, השארנו לנו יום אחד ללוס אנג'לס ולא היינו בטוחים אם ללכת לדיסנילנד או אולי לשלב אטרקציה קצרה יותר עם סיור בעיר וקצת קניות. חופשת האביב כבר התחילה ולמרות שיש לנו מסלול מתוכנת ריידמקס, אנחנו חוששים מעומסים. לחץ הילדים הביא אותנו להחלטה – הולכים על זה עד הסוף … ומההתחלה. אנחנו רוצים להשאר בפארק עד סוף היום ולישון עוד לילה במוטל, אבל כרגע הוא מלא להערב ואנחנו נאלצים לארוז ולפנות את החדר, עם הבטחה לשמור לנו חדר אם משהו יתפנה.
קמים מוקדם בבוקר, קפה זריז ובייגלים מהקבלה. לוקחים את מספר הטלפון של פקיד הקבלה הנחמד שמבטיח לנסות לארגן לנו חדר ומאשר לנו להשאיר את הרכב עם המזוודות בחניה. בשעה שבע וחצי יוצאים ברגל לדיסנילנד, מרחק של רבע שעה הליכה עם הילדים (מבוגרים לבד יכולים לעשות את זה מהר יותר). ההליכה נעימה, הרחובות שקטים ואנחנו לא ממהרים – יש עוד רבע שעה לפתיחת הפארק. אנחנו לא היחידים שמקדימים, ועומדים בטור מסודר בתור לשער בזמן שאבא ניגש לקנות את הכרטיסים.
דקה לפני פתיחת השערים בשמונה בבוקר. ההתרגשות גוברת. עשר שניות לפני והקהל מתחיל בספירה לאחור…. 10… 9… 8… 7… 6… 5… 4… 3… 2…. 1…. והסתער!
בכמה מילים, תוכנת ריידמקס – Ridemax היא תוכנה שמאפשרת לך להזין תאריך ביקור בדיסני, מתקנים מבוקשים ועוד כמה פרמטרים ובונה עבורך את סדר הביקור האופטימלי כך שתצטרך לחכות מינימום זמן בתורים. לפי המלצתה, הסתערנו ישר אל עבר המתקן של פיטר פן. לא יודעת אם גם האחרים קיבלו את אותה ההמלצה או שסתם אנשים חיפשו לשחרר אדרנלין, אבל לא היינו היחידים שרצו… בכל מקרה, הגענו והיינו ראשונים במתקן הזה.
לפני שאתחיל בסקירת המתקנים בהם ביקרנו…
כמה מילים לגבי התרשמותנו מהעומס בפארק, התורים והריידמקס. למרות שהיו הרבה אנשים בפארק, לא הרגיש לנו עמוס מדי. באיזשהו שלב נפרדנו מתוכנית הריידמקס כי ראינו שפשוט לא צריך. עובדי דיסני מתפעלים במיומנות יוצאת דופן את המתקנים השונים ונראה שהם מתמחים בהורדת והעלאת נוסעים כך שהתורים זזים מאד מהר. אפילו במתקן שודדי הקריביים, שלפי הריידמקס היה אמור להיות סופר עמוס, לא חיכינו יותר מעשר דקות (ועלינו עליו פעמיים). אולי היה לנו מזל. כן השתמשנו בפאסט פס פעם או פעמיים, לפי המלצת התוכנה. האם להשתמש בריידמקס? היא הועילה לנו מאד בהכנה – ידענו מה אנחנו רוצים ומה אמורים להיות מתקנים עמוסים יותר או פחות. אפשר היה גם לא להשתמש בה, אבל בסה"כ אנחנו לא מתחרטים על ההוצאה.
מבחינת האוכל – הבאנו איתנו אוכל – סנדביצ'ים ובעיקר חטיפים, אבל גם נעזרנו במסעדות הפארק ואכלנו ארטיקי מיקי מאוס. האוכל לא רע כל כך ולדעתי המחירים מאד סבירים, בהשחאה למחירים בלונה פארק בתל אביב למשל…. ויחי ההבדל הקטן בין המקומות. ארטיק מיקי מאוס למשל, עלה ארבעה דולר. נכון, תוכלו לקנות ארטיק בחצי מחיר מחוץ לפארק, אבל בינינו 15 ש"ח לארטיק תשלמו גם בכל מיני קיוסקים וגזלנים בישראל, וכאן אנחנו מדברים על ארטיק מיקי מאוס מיוחד ומקורי בתוך דיסנילנד.חוויה נחמדה בתוספת מחיר פעוטה לעומת סתם ארטיק.
מבחינת הילדים – הפתיעו לטובה. היו מרוכזים ונהנו מהבוקר ועד הלילה. יום מעייף לכל הדעות, גם לגדולים. בכמה מקומות התפצלנו כשאבא ודן הולכים לרכבות הרים ואמא ורון למתקנים עם פחות אדרנלין.
אז מה עשינו בדיסנילנד
ארץ הפנטסיה – Fantasy Land
התחלנו באיזור זה. דיסנילנד קלאסי עם דמויות מסרטי דיסנילנד ומתקנים תואמים. יש הרבה מתקנים לקטנטנים שוויתרנו עליהם וגם מתקנים שנראו לנו פסיכדליים (פסיכיים?) מדי ומפחידים לילדים שלנו שגם עליהם וויתרנו. מה כן עשינו:
מעופו של פיטר פן – Peter Pan's Flight – יושבים במעין סירות גונדולה ומרחפים בין סצנות מהסרט פיטר פן, מעל לונדון, האי של ארץ לעולם לא, ספינת שודדי הים ועוד. נחמד מאד ולא מפחיד בכלל.
זה עולם קטן – It's a Small World – היינו בין הראשונים בתור אבל היתה תקלה במתקן ולכן דווקא כאן חיכינו 20 דקות בתור עד שיתקנו ויפתחו. את הזמן צחי ניצל לאיסוף פאסט פס לאחד המתקנים הבאים. כשכבר פתחו, מדובר במעין שיט איטי בין שורת מיצגי בובות זזות – אנימטרוניקס – שכל קבוצהמייצגת קבוצה בעולם. נראה שדיסני קשישא היה חובב גדול של בובות שרות וזזות, כי השיטה והסגנון חוזרים על עצמם במתקנים שונים בפארק. המתקן הזה מרשים בגודלו ובהשקעה, נוח לכל המשפחה ולא מפחיד בכלל. חסרונו העיקרי הוא בשיר שחוזר על עצמו ונתקע לך בראש לכל יום.
ארץ היצורים הקטנים – Critter Country
איזור קטן יחסית בפארק והיינו בו בשני מתקנים:
הרפתקאותיו הרבות של פו הדב – The Many Adventures of Winnie the Pooh – נסיעה ברכבת קטנה של קרונות דמויי כדי דבש בתוך חלום של פו הדב. קצת מוזר לטעמי, אבל עשוי במיקצועיות רבה. רון מאד אהב ועליתי איתו שלוש פעמים. גם דן אהב מאד.
ספלאש מאונטיין – Splash Mountain – רכבת הרים בסגנון המערב הפרוע. אני ורון לא עלינו אבל דן ואבא נהנו מאד מהנסיעה בקרונות דמויי בולי עץ חלולים ואמרו שלא היה מפחיד מדי.
ארץ המחר – Tomorrow's Land
למרות השם, מבחינה עיצובית הרושם שלי היה יותר של "ארץ המחר כפי שחשבו שתהיה בשנות ה-70". איזור חביב, אבל לא עתידני במונחים של ימינו. ביקרנו במתקנים האלו:
באז לייטייר – Buzz Lightyear Astro Blasters – נסיעה בקרוניות בעולמו של באז שנות אור מהסרט "צעצוע של סיפור" כשלאורך הנסיעה מנסים לפגוע במטרות שונות באמצעות אקדחי לייזר. אותו עיקרון כמו אחד המתקנים שעשינו בלגולנד וחביב מאד.
אוטופיה – Autopia – לא ברור לי מה עתידני פה – אבל ניחא. הילדים מאד נהנו לנהוג במכוניות לאורך המסלולים.
רכבת מונורייל – Disneyland Monorail – פשוט רכבת שמובילה בין כמה חלקים בפארק. אין ייחוד בנסיעה בתור מתקן.
אינוביישנס – Innoventions – מעין אולם תצוגה ענק, עם מוצגים אינטראקטיביים, משחקי מחשב תלת מימדיים וכדומה. מכניסים אנשים בצורה מבוקרת, כך שאין עומס נוראי, אבל לפעמים צריך לחכות עד שמי שלפניך יחליט שסיים להתנסות. גולת הכותרת היתה הופעה של רובוט בשם אסימו שהדגים יכולות שונות, כולל בעיטה בכדור. מרשים – אבל שוב, מזכיר מאד את התפיסה העתידנית של שנות ה-70. רובוט לכל פועל.
ארץ המערב הפרוע – Frontierland
איזור יפה מאד בפארק, עם אגם גדול, אי במרכזו וספינה עוגנת לידו.
שיט רפסודה לאי של תום סוייר – Rafts to Tom Sawyer Island – שיט קצר על רפסודה מעוצבת, כולל תיבת רובים ושייט בלבוש התקופה שהכניס לאווירה. שטנו אל האי, ירדנו, שוטטנו בקצב שלנו וחזרנו לשיט חזרה.
מאורת הפיראטים באי של תום סוייר – Pirate's Lair on Tom Sawyer Island – כשמגיעים אל האי, מתחילים במסע גילויים למצוא מה יש בו. האי לא גדול במיוחד, ויש בו בעיקר מעין מערה/מנהרה חשוכה שעוברת מצד לצד. מאד חשוך בחלקים ממנה. יש בה חדרים מסורגים שאפשר להציץ לתוכם ולראות ארגזי אוצרות ושלדים של שודדי ים. לא הפחיד, אבל היה נחמד ומעניין. שיחררנו את הילדים ופשוט מצאנו אותם בסוף וחזרנו יחד ברפסודה.
ארץ ההרפתקאות – Adventureland
מקבץ של מתקנים מסוגים שונים שמה שמאחד אותם הוא מקומות אקזוטיים ו/או הרפתקנות. לא ברור. המתקן של אינדיאנה ג'ונס שרצינו לעשות לא עבד, אבל בדקנו את כל האחרים.
הבית של טרזן – Tarzan's Treehouse – הילדים ואבא שלהם עלו, וסיירו ונהנו.
שיט בג'ונגל – Jungle Cruise – עוד מיצג מרשים של אנימטרוניקס. שיט בנהר באפריקה. מעבר לכל עיקול יש הפתעה – בובות נעות של פילים, תנינים, אריות, שבטים ילידים. המדריכה שלנו מלווה את הכל בהצגה מצחיקה.
חדר הטיקי הקסום – Walt Disney's Enchanted Tiki Room – מיצג אנימטרוניקס הזוי לחלוטין. תריסרי תוכים (כלומר בובות של תוכים) מדברים ביניהם ופוצחים בשיר ארוך. הכל זז, מואר, שר ומוזר. דווקא את הילדים זה תופס.
כיכר ניו אורלינס – New Orleans Square
איזור קטן יחסית אבל מלא אווירה.
שודדי הקאריביים – Pirates of the Caribbean – אולי המתקן שהכי נהננו בו בדיסנילנד. הרעיון הבסיסי הוא שוב אנימטרוניקס. שיט ארוך בין מיצגים של בובות המשחזרים סצנות באווירת הסרט שודדי הקאריביים. הנסיעה ארוכה ומרשימה בגודלה ובעושר הפרטים שבה. ה[[ריידמקס]] חזה תורים ארוכים כל כך שכמעט וויתרנו, אבל בפועל, בשעות הערב התור לא היה ארוך כל כך והתקדם בקצב מהיר כל כך שעשינו את הנסיעה פעמיים.
הטירה רדופת הרוחות – Haunted Mansion – התלבטנו אם להכנס עם ילדים צעירים כל כך (הקטן בן חמש וחצי), אבל בפועל ממש לא הפחיד אותם וכן בהחלט עניין את כולנו. שילוב של סיור בבית עם "טריקים" של אווירה ואחריו עולים לקרוניות וממשיכים בסיור רכוב.
הופעות
במהלך היום והלילה ראינו לא מעט הופעות וסרט אחד. דיסנילנד מצטיינת במיצגים וההופעות בהחלט עומדות בסטנדרט. הנה מה שראינו –
אקדמיית אבירי הג'די – Jedi Training Academy – מול איזור המסעדות בארץ המחר החלו הצופים להתכנס ברגע שעובדי דיסני סימנו את האיזור. גם אנחנו התיישבנו על הריצפה עם התיקים וחיכינו להופעה. אבירי הג'די מופיעים וקוראים לילדים מתנדבים. דן רצה מאד ולא נבחר. המתנדבים זכו לאימוני ג'די ובדיוק בזמן, כי מיד אחר כך עלתה במה ועליה דארת' ווידאר ולוחמי האימפריה.
סרט תלת מימד – מותק הקהל התכווץ – Honey, I shrunk the Audience – עוד אחד ממספר סרטים תלת-מימדיים שראינו במהלך הטיול. לדעתי, זה לא מהטובים שבהם ובכל זאת הוא הצליח להפחיד את הילדים, במיוחד את רון. הרעיון הכללי הוא שהמדען בסרט מכווץ אותנו הקהל ואז אנחנו חווים את העולם מנקודת המבט הזו. אכן, די מפחיד כשנחש בא לטרוף אותנו.
המצעד – Celebrate! A Street Party – התיישבנו עם גלידות ביד על שפת המדרכה כדי לראות את המצעד. עובדים של דיסני מכוונים את הקהל ומראים איפה אפשר לשבת ולעבור ואיפה לא. האמת שהמצעד לא כל כך עניין אותנו וגם לא את הילדים. נחמד, אבל לא כל כך מעניין. אחרי שגמרנו את הגלידות, הילכנו עוד קצת לאורך הנתיב ופנינו לעשות עוד מתקנים בזמן שאחרים צופים.
פנטסמיק – Fantasmic! – במשך היום לא ידעו עובדי דיסני לומר בוודאות אם יהיו זיקוקין או לא. הילדים היו עייפים מאד ובכל זאת לחצו להשאר ולראות אותם. התמקמנו במסעדה שממנה היה נוף לטירה ואכלנו בזמן שחיכינו. ההופעה עצמה נחמדה, אבל העיקר בה מבחינתנו היו הזיקוקין המרשימים. היה שווה להשאר, למרות שכבר ראינו אותם ערב קודם מהמלון.
ההופעה סגרה לנו יום ארוך ואחריה הילדים פשוט נגררו, בסוף בידיים, אתנו עד המלון. כבר בצהריים היה ברור שלא נוכל להיות עוד לילה במלון, ולכן הזמנתי לילה במוטל ליד שדה התעופה, באותו מקום בו לנו בלילה הראשון. הילדים ישנו מאחור, ואנחנו נהגנו מאנהיים אל איזור שדה התעופה. בדרך עוד עצרנו בסניף של וולמארט בתקווה לתפוס קניות אחרונות של מתנות, אבל נכנסתי ממש חמש דקות לפני הסגירה והקניות היו קצרות מאד…
יום חמישי, 16 באפריל 2009 – ביי ביי אמריקה
אין הרבה מה לכתוב על היום האחרון ואולי טוב שכך. קימה מאוחרת, צ'ק אאוט מהמלון, החזרת רכב, וטיסה חזרה ללונדון. הכל התנהל על מי מנוחות ולא הותיר רשמים מיוחדים. כיוון שהבלוג הזה מוקדש למערב ארה"ב, אדלג על סיכום השבוע הנוסף באנגליה, רק אציין שהג'ט לג היה קשה מאד בימים הראשונים.
תם ולא נשלם – הגיע הזמן לשוב לתכנון הטיול הבא בארה"ב!
