ימים 6 ו-7 – מוזיאונים בלונדון

מסכמת יומיים בפוסט אחד.

יום שלישי, ה-28 במאי –

התכנית לבוקר זה כללה הליכה מוסטמינסטר אל עבר ארמון באקינגהם וצפייה בחילופי המשמרות ומשם הליכה ברגל אל קרית המוזיאונים בדרום קנסינגטון. כשיצאנו מתחנת הרכבת התחתית קידם את פנינו גשם. לא מזג אוויר סוער, אבל בהחלט טיפטוף ברמה שלא נעים ללכת בו יותר מדי. אחרי כמה תמונות על רקע הביג בן, החלטנו לנסוע למוזיאון המדע. במוזיאון זה, כמו גם במוזיאון להיסטוריה של הטבע, ביקרנו כבר בעבר בפורמט משפחתי לפני ארבע שנים ונהננו מאד. כבר ברכבת התחתית היה ברור שיהיה עמוס. המוני משפחות עם ילדים נסעו איתנו וכולן ירדו בתחנה של איזור המוזיאונים בדרום קנסינגטון. מנהרה מובילה אל המוזיאונים ובה פניות אל המוזיאונים השונים, כשהאחרון ביניהם הוא מוזיאון המדע. למרות שרבות מהמשפחות פנו אל מוזיאון ההיסטוריה של הטבע, עדיין מוזיאון המדע היה עמוס מאד מאד.

מוזיאון המדע בלונדון משלב תצוגות מעמיקות ומפורטות בנושאים שונים עם מספר איזורי הפעלה לילדים. איזורי ההפעלה היו העמוסים ביותר, והאיזורים האחרים לא באמת משכו את לב הילדים. אחרי כשעה וחצי החלטתי להכנס עם הילדים לסרט בקולנוע האיימקס (תשלום של 20 פאונד להורה + שני ילדים), ולאפשר לצחי להתעמק עוד קצת בתצוגות. לאחר שסיימנו לצפות בסרט, פרשנו מהמוזיאון. הילדים התלוננו על השעמום אבל הסכימו לאפשר לנו עוד גיחה קצרה למוזיאון ויקטוריה ואלברט הסמוך. כיוון שממוזיאונים שבענו, ובעיקר מהעומס בהם, ומזג האוויר המשיך להיות גשום, חזרנו אחר הצהריים לדירה שלנו למנוחה.

יום רביעי – ה-29 במאי

היום נפתח במרד מצד דן שהתלונן על "כל המוזיאונים המשעממים". על הפרק היה ביקור במוזיאון הארטילריה, וזה לא מצא חן בעיני הילד. מזל שהיתה נסיעה ארוכה בתחתית לדון בעניין, ולפתור אותו (רמז: שוחד נדיב). הגענו לתחנת נורת' גריניץ' ומשם לקחנו אוטובוס מזרחה. עצירה ראשונה במחסום התמזה, שם הליכה של כמה דקות הביאה אותנו לנקודת התצפית על המחסום. הילדים נהנו להוציא קצת מרץ על הגבעה התלולה ובמיוחד על המגלשה שעיטרה אותה.

שבנו לתחנת האוטובוס ונסענו עוד מזרחה לאיזור ווליץ', שם נמצא מוזיאון הארטילריה של חיל התותחנים הבריטי. כשהגענו למוזיאון הסתבר שלרגל שבוע החופש של הילדים יש פעילות מיוחדת. על הכרזה היתה תמונה של ילד יורה רקטת ספוג, מה ששכנע את דן להרשם (עלות של 4 פאונד). רון העדיף שלא.

דן קיבל פנקס שבי קטן, אופציה לצבעי הסוואה על הפנים (העדיף שלא) וכן וסט צבאי עם כיסים. הפעילות התחילה מאוחר יותר, כך שהיה לנו זמן להסתובב ולהתרשם מהמוזיאון שכולל בעיקר אוסף אמצעי לחימה של חיל התותחנים לדורותיו ועוד תצוגות "מורשת קרב" למיניהן. בשעה שתיים התחילה הפעילות והסתבר שמדובר בהרבה יותר מאשר ירי רקטות ספוג. חיילים אמיתייים של חיל התותחנים העבירו את הילדודס מיני-טירונות. דן עבר תסתס"ח בריטי, כולל אימוני פצזטאות, שכיבות סמיכה וקריאות "רימון!" ו"צלף!" (באנגלית כמובן). האימונים כללו סדרת מירוצים מחוץ למוזיאון, כולל מירוץ שליחים בהשתתפות אבא של דן (ואבא אנגלי שאיזן בקבוצה השנייה), ולא רק ירי רקטות ספוג, אלא מטווח של ממש, במטרות, ברובי 9 מ"מ. בקיצור, לדן לא היה משעמם, ואנחנו התגלגלנו מצחוק ונהננו לראות איך יש מישהו שסוף סוף אומר לדן מה לעשות. חבל שאי אפשר לקחת רס"פ אנגלי כזה הביתה.

אגב, במהלך הסיור שוחחנו עם אחד המדריכים. מסתבר שהחייל הבריטי שנרצח לפני כמה ימים היה מהבסיס שלהם. זירת האירוע קרובה מאד לבסיס והוא המליץ לנו לא להשתהות באיזור אחרי תום הביקור ולהוריד פרופיל באיזור (למשל לא להסתובב עם המצלמה בחוץ).

תמונות בהמשך, אבל קודם כל סרטון קצר של דן בצבא הבריטי:

 

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. יופי לשמוע מכם!

  2. כל הכבוד!
    במסורת הצבאית המשפחתית!
    נהנים איתכם
    סבתא אריקה וסבא שלמה

סגירת תפריט