היום ה-1 לטיול – שרופשייר

פוסט ראשון מהטיול! אנחנו בחלק הבריטי של המסלול שלנו, כך שמי שמאד רוצה לקרוא על ארה"ב, יכול לחכות עוד שבוע וחצי. הטיול נפתח בסימן משפחתי, בביקור אצל אחי עופר שמתגורר באנגליה. מחר נפרד מעופר ומשפחחתו וניסע ללונדון לשבוע ומשם לניו יורק. סבתא חגית, אמא שלי ושל עופר הצטרפה אלינו לביקור באנגליה. ללונדון ניסע בלעדיה והיא נשארת כאן בשרופשייר הכפרית לשבוע נוסף.

טסנו למנצ'סטר עם חברת איזי ג'ט. הטיסה זולה מאד, פחות מארבע מאות דולר לארבעתנו יחד, אבל בהתאם אין פינוקים. כבר בשדה התעופה טרטרו אותנו מטרמינל 3, בו עצרה הרכבת, לטרמינל 1, לבידוק בטחוני ושליחת מזוודות ושוב לטרמינל 3 לטיסה עצמה. הטיסה היתה סטנדרטית למדי. מטוס צפוף, אבל לא יותר מטיסות "רגילות" שהיינו בהן בעבר. "רק" חמש שעות, בלי אוכל או שתייה (למעט מים, מי שמבקש), ובלי שום מערכת בידור. כל זה לא הפריע לנו יותר מדי. הקושי העיקרי בא לידי ביטוי בשעות. הטיסה המריאה בשמונה וחצי בערב, כך שהנחיתה היתה קצת אחרי חצות בזמן מקומי, וקצת אחרי שתיים בבוקר מבחינת השעון הביולוגי שלנו. לא השעה האידיאלית לקחת שני ילדים וסבתא, ולהעביר אותם את ההליך המייגע למדי של איסוף מזוודות, ביקורת הגירה ושכירת רכב.

שכירת הרכב עברה בשלום גם היא. הזמנו ווקסהול אסטרא אוטומטית, שהספיקה לחמישה נוסעים, שלוש מזוודות וכמה תיקי יד. כבר בארץ הזמנו ביטוח ביטול השתתפות עצמית, מניסיון כואב של טיול קודם באנגליה (כואב רק בכיס, למזלנו). הנהיגה בצד ההפוך לא פשוטה והסיכוי לפגוע ברכב גבוה. פקיד ההשכרה שכנע אותנו די בקלות אפילו להרחיב את הביטוח הזה. הביטוח שרכשנו דרך טראבל ג'יגסו, סוכני השכרת הרכב בישראל, לא כלל שמשות, מראות וצמיגים, והשתכנענו ששווה להוסיף עוד ולבטח גם את אלו. על הדרך, קיבלנו בונוס בדמות כיסוי לנהג מוסף (במקור שכרנו לנהג אחד – צחי). עוד על הנהיגה באנגליה, בהמשך…

בשלוש וחצי בבוקר זמן ביולוגי עלינו סוף סוף על הכביש. נוסעים לאט לאט ובזהירות. העייפות לא פשוטה ואת הילדים ואת סבתא היא מכריעה במושב האחורי. צחי נוהג, ואני מנווטת ועוזרת בנהיגה בתזכורות לגבי מתן זכות קדימה מהצד הנכון. לפחות בשעות כאלו אין הרבה רכבים על הכביש, כך שמהבחינה הזו קל יותר. מצד שני, גשם מטפטף ומוסיף דרגת קושי.

לפני הטיסה הורדתי אפליקציית GPS חינמית לאנגליה לאייפון, כך שהניווט עד לכפר בו אחי גר היה קל יחסית. הם עברו לבית חדש לפני כשנה, כך שלא ידענו בדיוק באיזה בית הם גרים. בשלוש לפנות בוקר, לא נעים להתחיל לדפוק על הדלתות. הטלפונים שלנו לא עובדים ברשת המקומית. סבתא חגית מתעקשת שהיא יכולה לזהות את הבית מתמונות שראתה ואנחנו מסתובבים באמצע הלילה הגשום בכפר אנגלי פסטורלי ומחפשים בית לבן עם הרבה חלונות מזכוכית. מסתבר שרוב הבתים לבנים ולכולם יש חלונות מזכוכית… לבסוף מתייאשים, עוצרים את הרכב ופשוט נותנים לעייפות להכריע אותנו סופית ומנמנמים ברכב עד חמש בבוקר.

בחמש כבר יש לא מעט אור בחוץ והפעם אפשר לראות שלטים עם שמות לרחובות הצרים ואפילו מספרים. סוף סוף איתרנו את הבית, שאגב חזיתו היא חזית לבנים אדומות (סבתא חגית זכרה תמונה של צידו האחורי של הבית). עופר אחי כבר מחכה לנו בחוץ בדאגה, אבל סוף טוב הכל טוב, באיחוד משפחות מרגש.

את היום העברנו בבית, כשהמבוגרים משלימים שעות שינה והילדים משלימים שעות מחשב וטלביזיה. אחר הצהריים, צחי יצא לטיול רגלי באיזור הקרוב עם פיונה, גיסתי, והבנות. מזג האוויר אנגלי למהדרין, ומתהפך משמש לגשם כל עשרים דקות. התמונות המעטות מהיום הראשון, באדיבות הטלפון של צחי. אחר הצהריים אני וצחי יוצאים לעיר הקרובה קרו, Crewe, כדי לרכוש כרטיסי סים מקומיים ולמנוע תקלות דומות בעתיד.

כיוון שהביטוח מכסה גם אותי, אני עולה למושב הנהג, בצד ימין, וצחי ממונה כאחראי על הניווט. 500 מטר וכמעט שתי תאונות קטלניות מאוחר יותר, אנחנו מתחלפים שוב בתפקידים. לצחי קל יותר להחליף את הצדדים בנהיגה. בארבעים הדקות שאחר כך, אני חווה חוויות דתיות עמוקות, כולל תפילות אינטנסיביות. הנסיעה שקולה בעיני לרכבת לונה פארק מפחידה במיוחד. בתור התחלה, אני יושבת, מבחינתי "בצד של הנהג" והרגל נשלחת כל הזמן לדוושות הבלמים הבלתי נראות. הכבישים צרים. מאד. הם נראים כאילו נסללו עבור סוס יחיד בכל מסלול. סוס רזה. אין שוליים בכלל. במקרה הטוב, בצד הדרך יש גדר חיה. לפעמים יש מדרגה שאחריה בוץ ולפעמים מדרכה. כשיש מקומות ישוב , המדרכות מעוטרות ברכבים חונים, כך שצריך ממש לעקוף ולהכנס לנתיב השני. הדרך מפותלת מאד ומולנו מופיעות מכוניות כל הזמן, בנתיב ההפוך, כמובן. הדילמה היא האם להסתכן בשפשוף הרכב ברכב שבא ממול, או להסתכן בירידה מהכביש לצד שמאל. שכחתי לציין, שהמהירות המותרת בלונה פארק כאן היא 100 קמ"ש.  באורח נס, הגענו לקרו, כשרק פעם אחת עלינו על המדרכה וכמעט עפנו לנתיב הנגדי. תהיתי אם אולי כדאי לקחת מלון בקרו ולהכריז שלא זזים מפה יותר.  בקרו הצטיידנו בכרטיסי סים וטענו אותם בעשרים פאונד כל אחד. עשינו קצת קניות של דברים שצריך ולבסוף אזרנו אומץ וחזרנו לבית של עופר ופיונה.

התעוררנו היום ליום שמש יפה, אז מתארגנים תיכף ויוצאים לטיול בקאנטריסייד האנגלי. זהו – התחלנו את הטיול!

לפוסט הזה יש 5 תגובות

  1. נכון הטיסה עברה בשלום, צפיפיות לרגלים אבל בחזרה כבר החלפתי מקום למושב מרווח יותר,והגעתי חזרה בשמחה,למרות שלו היתה אפשרות הייתי עוברת לגור שם בכיף גדול, ללא מתח וקשיים מיותרים בחיים, יש לנו עוד ללמוד הרבה על איכות ורווחה בחיים.

  2. אכן כן, פחות ממאה דולר לאדם (כיוון אחד). וכמו שאסתי אמרה, אולי לא הובן נכון, אבל טעמו המתוק של חיסכון יותר מאלף וחמש מאות דולר הוא זה שנותר זמן רב אחרי הטיסה, שאגב היתה בסדר גמור. הבעייתיות היחידה היתה עם השעה, אבל ניסיוני הלא רב מראה שיש טיסות בכל מיני שעות לכל מיני חברות. גם בטיסות המוזלות יש טיסות בשעות מצוינות לכיוונים ויעדים אחרים. בקיצור, הלוואי ורק יהיו יותר שמיים פתוחים ויותר יעדים במחירים הללו. איכות הטיסה היתה סבירה לחלוטין ולא פחות טובה מטיסות אל-על שזכיתי לחוות בעבר.

  3. איזה כיף שהתחלתם את הטיול!

    מזדהה עם הקושי לנסוע בצד "ההפוך". גם אנחנו מנסים להימנע, ומתפללים הרבה כשנאלצים לעשות זאת…

    (נתן, נראה שהיתה כאן בעיה בהבנת הנקרא- המחיר הזול של טיסות הלואו קוסט נשאר מתוק כי התנאים דומים מאד לאלה של הטיסות הרגילות, וטובים יותר מאלה של אל-על, למשל, חברת התעופה הלאומית המאד יקרה ונטולת האיכות שלנו).

  4. תהנו!!
    הבוס של ז״ל עלה לארץ מאנגליה, הוא אמר שכל פעם שהוא חוזר לאנגליה הוא שם על ההגה פתקי תזכורת באיזו צד נוהגים שם

    מקווה שהכל יסתדר גם הנהיגה בצד שמאל ושתחזרו בשם!

  5. ככה זה , טעמו המתוק של מחיר הטיסה (כתבת לארבעתכם יחד פחות מ-400 דולר !, כלומר פחות מ-100 דולר לאחד ??!) פג מהר מאוד כשטעמם המריר של איכות,תנאי הטיסה ולוחות הזמנים נשארים עוד הרבה זמן לאחר מכן. תהנו לכם . מקווה שכל השאר יהיה מוצלח .

    נתן

כתיבת תגובה

סגירת תפריט