בפוסט הקודם תיארתי את אלסקה כמדינה לא יציבה מבחינת המסלול שלנו וחלקתי את המאמצים הרבים שהשקעתי בשילובה. באקט אחרון של חוסר יציבות, שוב התנתקה אלסקה מהתכנית שלנו, כקרחון הניתק מהיבשת וגולש אל הים במפרץ גליישר.
היא כבר היתה בפנים, לינות כבר הוזמנו בחלקן, תיאומים נערכו עם מארחים בקאוצ'סרפינג ואפילו מקומות באוטובוס בפארק דנאלי. השבוע המשכתי במאמצי חיפוש לינות במחירים סבירים. הפעם אפילו שלפתי את ספרי ה-TourSaver, אותם ספרי קופונים ידועים שמאפשרים הנחות 1+1 על מבחר אטרקציות וכמה מקומות לינה. תחילת אפריל, ואני מחפשת לינות לסוף יולי. חשבתי שהקדמתי.
אז זהו, שלא. מקומות הלינה הזולים יותר פשוט תפוסים כבר. עם או בלי הקופונים. "זולים" במונחי אלסקה, זה ממילא די יקר בסקאלה שלנו. "זול" פירושו בסביבות מאה דולר ללילה, ולרוב מדובר במקומות פשוטים עד ספרטניים, לפעמים אפילו בלי שרותים ומקלחת בחדר. אלו כבר בתפוסה מלאה לקיץ, ומה שנשאר הוא במחירים של קרוב למאתיים דולר ללילה. יקר מדי בשבילנו.
המחירים הובילו למחשבות. הבנו סופית שטיול לאלסקה בשיא העונה הוא ממש, אבל ממש, לא גמיש. לא רק שהמחירים בשמיים, מדיניות הביטול ברוב המקומות נוקשה מאד. החל מדרישה להודעה של שבוע-שבועיים מראש, עבור בגביית עלות הלילה הראשון בכל מקרה ועד גביית כל התשלום מראש ללא החזר. בטיול של שלושה שבועות שמתחיל ומסתיים באלסקה, ניחא, אבל בטיול מהסוג שלנו, שכלל גמיאת מרחקים ושהות בנקודות מרוחקות מאד מאלסקה, זה כבר בעייתי.
המחשבות המשיכו לגבי אופי הטיול. פתאום אלסקה נראתה כמו משהו שזולל גמישות וספונטניות וגוזל מהטיול את ה"חופש" שבו. הרי חלק חשוב מארבעה חודשים של טיול כזה הוא תחושת החופש והמרחבים. אז מרחבים אמנם יש בשפע בדרך, אבל חופש פחות. אלסקה מחייבת אותנו להצמד לתכנית מדודה ומחושבת, הן בהגעה והן בחזרה.
באופן אולי מפתיע, הדיון הפנימי לא היה ארוך מדי. חשבנו קצת על מה באמת אנחנו רוצים מהטיול הזה, ומה מטרותיו. הגענו די בקלות למסקנה שנוכל בכיף לבלות ארבעה חודשים בלי להגיע לאלסקה. בהתחלה עוד היתה כוונה אולי לגעת בזנבון של אלסקה, בעיירה היידר, אבל כרגע הלך הרוח המקומי הוא לוותר גם על זה.
אז בתחושת דה-ז'ה-וו מסויימת, אני מוצאת את עצמי חודש וחצי לפני הטיול עם גיליון אקסל חדש. השבועיים הראשונים, המכונים אצלנו "ציר פילדלפיה" (ניו יורק עד וושינגטון), סגורים מבחינתי, כולל לינות ולו"ז. סוף הטיול, גם הוא נשאר קבוע – שבוע וחצי של שלכת בהרים הלבנים, ורמונט והאדירונדק. עכשיו נשאר למלא שלושה חודשים וקצת באמצע. על הפרק, שילוב המחוזות הצפון-אטלנטיים של קנדה, ובעיקר ריווח והשארת מקום לגמישות בשאר הטיול. אעדכן בהמשך לגבי המסלול הטנטטיבי, שבימים אלו נמצא בשלבי גיבוש.
באמת יש רק להעריץ את הכושר לבחון ולהחליט מה כן ומה לא. אתם צוות לענין ומקווה שתהנו תבלו ותחוו חויות טובות ככל האפשר
סבתא חגית
כל הכבוד על הגמישות וההיצמדות למה שבאמת חשוב לכם ויעשה לכם טוב. בהצלחה עם ההרבה-עבודה החדשה, אבל עוד יש זמן. אלסקה וודאי תוכל להגיע בבוא היום, כשתתאים יותר, אם תרצו.