טיול 2009 – פרק ז': פארק סקויה

יום שבת, 11 באפריל 2009 – מוגאס לפארק סקויה

צ'ק אאוט מהיר מהאקסליבר – אציין שוב לטובה כמה קל היה לבטל את הלילות הנוספים בהתראה קצרה – ואנחנו רצים אל הרכב, כי יורד גשם. כן, כן, בכל הטיול במערב, הפעם היחידה בה אנחנו רואים גשם היא בלאס וגאס.

נוסעים לכיוון פארק הסקויה אנד קינגס קניון – Sequoia & Kings Canyon National Park – למעשה מדובר בשני פארקים אבל מאוחדים.

הביקור במקום לא היה בתכנית המקורית שלנו. כן, חשבתי על הפארק וגם על יוסמיטי, אבל האתרים שלהם הסבירו שבאפריל חלקים גדולים בפארק מושלגים ולא מתאימים לטיולים רגליים, אז החלטנו לוותר. עכשיו, כשהתפנו לנו שני לילות מוגאס, החלטנו לקחת סיכון ולבדוק את המצב בעצמנו.

הדרך לשמורת הסקויה

הנסיעה לפארק גם היא מעניינת. מזג האוויר סגרירי, וככל שמטפסים על רכס הסיירה הוא הופך חורפי וערפילי יותר. הנהיגה בכבישים הרטובים ובערפל מאתגרת מאד. למרבה המזל, כשיורדים בצד השני של הרכס מזג האוויר מתבהר ושאר הנהיגה בכבישי קליפורניה קלה ונעימה.

בשלוש אחר הצהריים אנחנו מגיעים לפאתי הפארק, ונוסעים בין הרים ולצד נהר מרשים לעיירה בשם Three Rivers, שם הזמנתי חדר במוטל מרשת Comfort Inn. המוטל ממוקם במרחק של כרבע שעה נסיעה מפתח הפארק. אנחנו מגיעים ובקבלה מתנצלים שהחדר שלנו עדיין לא מוכן ומציעים שניכנס בינתיים לסיור במרכז המבקרים של הפארק.

אנחנו נכנסים וקונים כרטיס כניסה שבועי לפארק במחיר של $20 לכולנו (כלומר, פר רכב). במרכז המבקרים אנחנו פוגשים את הריינג'רים האמריקנים המפורסמים, מה שמרגש את רון ודן (פאואר ריינג'רס!) ומשוחחים איתם על תוכניותינו. מסתבר שלפארק יש כמה חלקים. אכן, החלק של קינג'ס קניון, כמו גם איזורי הסקויות מושלגים, אבל יש גם את איזור ה-Foothills, מרגלות ההר, ושם לא רק שאפשר לטייל, אלא שהגענו בתקופה הטובה ביותר, כי הכל אביבי ופורח.

אנחנו מצטיידים בהמלצות למסלולים, מפות וחוברות ג'וניור צעיר לבנים ויוצאים בהצעת הריינג'רים לנסיעה קצרה בשמורה להיכרות עם השטח. נוסעים ממרכז המבקרים של ה-Foothills פנימה אל תוך הפארק אל איזור קמפינג בשם פוטווישה Potwisha, שם חונים, מתרשמים מהאיזור ובודקים את תחילת המסלול שמוביל למפלי השיש Marble Falls Trail. הריינג'ר אמר לנו שמדובר במסלול ארוך אבל נוח להליכה, ואני רוצה לבדוק מה פירוש "נוח להליכה" במונחים אמריקניים.

הכל ירוק ירוק וקצת רטוב ואנחנו מתחילים בשביל מסוים. הסימון לא כל כך ברור ובאיזשהו שלב מגיעים לעלייה מטורפת, עם טיפוס על גזעי עצים. אני נשברת ומודיעה שאין מצב שאני עושה טרייל כזה. אבא והבנים ממשיכים בנחישות ובשאגות עונג על כל החלקה על הטחב החלקלק. כשגם הם נשברים, הם יורדים חזרה עמוסים בחוויות ובצילומים.

חוזרים למוטל ומקבלים חדר. היה שווה לחכות – החדר הכי נחמד שהיה לנו עד עכשיו. קשה להסביר בדיוק, אבל משהו בעיצוב רענן ומסביר פנים ועושה הרגשה נעימה. אוכלים בחדר מהמצרכים שאגרנו ונהנים שוב מחיבור אינטרנט טוב וחינמי.

יום ראשון, 12 באפריל 2009 – הגנרל המושלג ובדרך לגן עדן

אנחנו מתעוררים ליום נפלא. השמיים כחולים, מזג האוויר נעים וחמים, האוויר צח וארוחת הבוקר במלון מפתיעה לטובה, עם חביתות, טוסטים, פנקייקים, קורנפלייקס ועוד ועוד. אנחנו יוצאים במצב רוח מצויין אל עבר שמורת הסקויה. במרכז המבקרים, אנחנו פותחים את היום עם הרצאה קצרה מריינג'רית חביבה אל האקלים המיוחד של מרגלות הרי השמורה, שהוא, הפלא ופלא, ים תיכוני. ממש כמו בבית. מכאן האלונים ושלל הפרחים שכוללים חרציות ורקפות ממש כמו אצלנו.

התייעצות קלה לגבי המסלולים ואומרים לנו שכנאה ירדנו מהשביל אתמול, כי הוא אמור להיות קל בהרבה. נראה. בינתיים אנחנו מתכננים סיור רכוב לחלקו הראשון של היום. הריינג'רים אמרו לנו שאין שום בעיה לנהוג בכבישים המפונים מהשלג לעבר חורשת הסקויות, מקום משכנו של הגנרל שרמן, עץ סקויה ענק שטוען לכתר האורגניזם החי הגדול ביותר בעולם.

עם הגנרל שרמן

הנוף מדהים כבר בשיפולי השמורה ואנחנו נוסעים לאט ונהנים מכל רגע. עולים ומטפסים והאלונים מתחלפים בנקודה מסויימת ביער אלפיני למראה של סקויות. ופתאום… שלג! ערימות קטנות לבנות בצד הדרך! ממשיכים לעלות והשלג בצידי הדרכים הולך ונערם והופך גבוה יותר. נוסעים לאט בכביש המפותל. מדי פעם בא רכב מהיר יותר ואנחנו, כמנהג המקום, יורדים לשוליים כשאפשר ונותנים לו לעבור. מזג האוויר משתנה על ההר, ובאיזורים מסויים הופך ערפילי וחורפי – כמו לנסוע בתוך גלויה של חג המולד.

מגיעים למרכז המבקרים לודג'פול Lodgepole – הנקודה אליה הכווינו אותנו הריינג'רים. שלג בכל מקום, אבל אפשר בהחלט להיות בשמש בחולצה קצרה. מרכז המבקרים הזה הוא בעיקר חנות, ואפשר לקנות בה מזכרות, כולל שוקולד בצורת גללי דוב וזרעים של סקויה לגינה בבית. אחרי הנקודה העליונה ביותר שאנחנו יכולים להגיע אליה, חוזרים קצת אחורה ופונים לעבר חורשת הגנרל גרנט.

מחנים ומדשדשים בשלג הכבוש שעובר דרך גזע סקויה ענק שנפל ונחצב בו שער. הגנרל עצמו מרשים מאד, וכל מי שמגיע עומד להצטלם ליד השלט והעץ שאי אפשר להכניס את כולו לתמונה. אני רק יכולה לתאר לעצמי את התור לתמונה בימים עמוסים יותר בפארק. חוזרים בנהיגה איטית מטה, עם כמה עצירות מתבקשות בדרך לצילומים וקריאות התפעלות מהנוף, ושוב אנחנו בחלקו התחתון של הפארק, באיזור הים-תיכוני החמים.

פריחה אביבית בפארק

הפעם חונים במקום שנקרא BuckeyeFlat ומשם מתחילים את המסלול המכונה ערוץ גן העדן – Paradise CreekTrail. אכן, כשמו כן הוא. ארבע שעות קסומות של ירוק בעיניים, מנוקד בשלל צבעי הפריחה. איילים מלווים אותנו מבין העצים ורחש מי הנחל לצידנו ברוב המסלול. חבל על המילים, אולי התמונות יוכלו קצת לתת מושג – השאר נשאר איתנו בנשמה. הילדים הולכים כמו גדולים, מתלהבים מכל פרח וצמח ולא מפסיקים לחפש דובים בין העצים.

אפרופו דובים, השמורה מלאה שלטי אזהרה ובכל קמפגראונד יש ארונות לאחסון המזון שדובים לא יכולים לפתוח. חיפשנו וחיפשנו ולא זכינו לראות דובים, למרות שאמרו לנו שהם בהחלט כבר מסתובבים בשטח באפריל.

אנחנו חוזרים לחדר בערב מרוצים עד הגג. אין ספק, הביקור בשמורה מסתמן כשיא הטיול שלנו מבחינת ההנאה הצרופה. כאנחנו מחליטים על לילה נוסף באיזור, כדי לאפשר לנו טיול ארוך מחר בבוקר. פירוש הדבר קיצור הזמן המתוכנן בלוס אנג'לס וסיכון הביקור בדיסנילנד. אבל אנחנו כל כך אוהבים את הטיולים בטבע, שהולכים על זה. ההתרגשות רבה – למחר מתוכנן לנו מסלול קשה שספק אם נעמוד בו…

יום שני, 13 באפריל 2009 – מפלי השיש

עוד רבות ידובר, יסופר ויושר על הטיול שלנו למפלי השיש. לפחות בחוג המשפחתי המצומצם. שני מבוגרים ושני ילדים, בני חמש וחצי ושבע וחצי שטיילו שנים עשר קילומטר עם עלייה (וירידה מקבילה) של שמונה מאות מטרים בלי שאף ילד נשבר והתייאש – מה שנקרא, "בלי (ב)ידיים". המסלול היה מאתגר גם לנו הגדולים. אכן, השביל נוח יחסית ואפילו לי לא היו קשיי עבירות, ובכל זאת, דרך ארוכה שרובה בטיפוס (וחזרה בירידה). המסלול מתחיל בחניון בשם פוטווישה Potwisha ומוביל אותנו בין תוואי נוף שונים. אנחנו הולכים דרך יער אלונים ואחר כך בין צמחים שנקראים בשם הקולקטיבי צ'פראל – מעין סבך של עצי שיטה.

היו קטעים קשים, אבל אף ילד לא העז להגרר מאחור כיוון שסיפרנו להם שבאיזור חיות פומות. פומות לא טורפות אנשים גדולים כמו אבא או אמא, אבל עלולות לתקוף ילד קטן לבדו. במהלך הטיול פיתחנו מה שנקרא "תצורת פומה" – הליכה בטור אחרי אבא, כשכל ילד אוחז במי שלפניו. ככה הפומה חושבת שהיא עומדת בפני מפלצת מרובת ראשים וגפיים ובורחת. זו התיאוריה, והיא עבדה מצוין. עובדה – אף פומה לא תקפה אותנו.

מפלי השיש

אחרי שעתיים וחצי של הליכה הגענו למפלים עצמם. מפלים גועשים מעל סלעי שיש לבנים. אין מעקה והמקום טבעי ופראי. אין גם יותר מדי אנשים, אם כי בדרכנו חזרה אנחנו פוגשים כמה זוגות וקבוצות קטנות בדרכן לאותו המקום. כולם מתפעלים מאד לראות את הילדים הצעירים שהולכים במסלול. בדרך חזרה כבר עושים יותר הפסקות, אחת מהן אנחנו מנצלים למילוי חוברות הג'וניור ריינג'ר שלקחנו יום קודם.

סוף כל סוף, עייפים ורצוצים אנחנו מגיעים חזרה לפוטווישה לממש עוד פנטזיה אחת. אמנם אנחנו ישנים במוטל ולא עושים קמפינג, אבל עדיין אפשר לעשות מדורה ולהנות מאווירת קמפינג בערב. מכיוון שאנחנו תופסים מקום בקמפגראונד, אנחנו משלמים במעטפה בעמדת הריינג'רים שאיננה מאויישת ומתחילים לאסוף עצים למדורה. מדליקים את המדורה (לווים גפרורים מחבר'ה בקראוון לידנו), צולים נקניקיות (מקופסת שימורים) על זרדי עץ ואוכלים מכל מה שהבאנו איתנו. אנחנו מזמינים בחור שקורא ספר לא רחוק מאיתנו ושוקעים בשיחה מעניינת. מסתבר שמדובר במורה מצפון מזרח ארה"ב שבעונת הקיץ הוא ריינג'ר בדיוק כאן בפארק הסקויה וקינגס. השיחה לאור המדורה מעניינת והערב עובר בנעימים. בסופו של דבר מכבים, אורזים וחוזרים למקלחות ושינה בחדר הנחמד שלנו.

לפוסט הזה יש 4 תגובות

  1. אמיר

    היי, מכל המאמרים אני לגמרי מבולבל, אנחנו זוג שמגיעים ב 22.4.18 מכיוון מונטריי וישנים שלוש לילות ב מריפוסה , איך מזג האוויר, האם אפשר לטייל באיזור יוסמיטי ואלי, מה את ממליצה

    1. ענת

      הי אמיר,
      כן אפשר לטייל ביוסמיטי ואלי בעונה הזאת. אין בעיה. עוד לא ברור אם האיזורים האחרים יהיו פתוחים (נדע יותר מאוחר השנה, בהתאם לשלגים). ממליצה לכם פשוט להגיע למרכז המבקרים של הפארק ולהתיעץ שם עם הריינג'רים. ותביאו בגדים חמים, יהיה קר במיוחד בבקרים ובלילות.

  2. רונן בכר

    שלום
    אנחנו משפחה עם 5 נפשות( 16,13,10)
    מתכננים נסוע אפריל לחוף המערבי ל13 ימים נטו(7.4-19.4)
    המסלול בגדול הוא: לאס וגאס – פארק סוקויה -יוסימיטי-סן פרסיסקו-לוס אנג'לס
    אשמח לעצתכם איך אני מכניס הכל ב- 13 ימים. במיוחד את את המסלול " לאס וגאס – סוקויה- יוסימיטי
    תודה

    1. ענת

      זה יצא לכם עמוס ודחוס מאד. לא בלתי אפשרי, אבל קצב מזורז ולא בטוח שכדאי.
      באפריל, הכניסה המזרחית של יוסמיטי סגורה, כך שסדר הפארקים שלך נכון. שים לב שעדיין קר מאד במקומות הגבוהים בסיירה נבאדה. זה אומר שאת הסקויות תראו בשלג ושיש סיכון לשלג שירד בזמן הביקור שלכם, מה שאומר חסימת כבישים או דרישה של הריינג'רים שתסעו עם שרשראות שלג. תשמרו על גמישות ותהיו מוכנים לשינויים, לפי הצורך.

      לגבי חלוקת הימים, זה יראה בערך כך –
      1-2 לאס וגאס
      3 נסיעה לסקויה (כשבע שעות נסיעה) ואולי טעימה מהפארק
      4 סקויה אנד קינגס
      5 נסיעה ליוסמיטי ותחילת ביקור
      6 יוסמיטי והתחלת נסיעה לכיוון סן פרנסיסקו
      7-9 סן פרנסיסקו
      10-11 מונטריי וכביש 1
      12-13 לוס אנגל'ס וחזרה הביתה

      זה מאד צפוף ועתיר נהיגה. מדובר בנהיגה של כ-25 שעות בפחות משבועיים, בלי להחשיב את הנהיגה בתוך הפארקים והערים (שבהחלט יש). לדעתי תהיו ברכב יותר משלוש שעות ביום בממוצע וזה לא מעט כשעושים את זה ברצף ובלחץ זמן. אם הטיסות עדיין לא הוזמנו, ממליצה לכם בחום לותר על וגאס למשל, שמוסיפה לכם חמש שעות נהיגה ותהיו בה מעט זמן יחסית. אם תתחילו ותסיימו בלוס אנג'לס, תוכלו לרווח קצת ולעשות את הכל יותר בנחת. לחלופין, לותר על פארק סקויה או על כביש 1 מראש.

התגובות נעולות.