את הימים האלו העברנו בקצב נינוח מאד, במיוחד את ה-18 באוקטובר, בו אני והילדים בעיקר נשארנו במלון בזמן שצחי יצא לאימון בוקר שהתפתח לכדי טרק של כחמישה עשר ק"מ על ה-coastal trail. בסיומו, הוא תפס טרמפ עם דייג מקומי שאיבד את ספינתו בצונאמי של קיץ 2011 וחזר עם נתח סלמון מעושן שנידוג על ידי אותו בחור ועושן על ידי שותפו האינדיאני.
אחר הצהריים, יצאנו עם הילדים אל הנמל ואל החוף הסמוך, בעקבות הנביחות של אריות הים. את אריות הים מצאנו משתזפים על המזחים – ניתן היה לגשת אליהם ברגל, אבל הקפדנו לשמור על מרחק בטיחות ולא להציק להם. אחר כך הסתובבנו על החוף, בחיפוש אחרי sand dollars, אותם צדפים עגולים עם הסימון היפה. אמנם מצאתי כמה וכמה ולקחתי למלון לשטוף. אחרי שראיתי שהם מוציאים די הרבה ג'יפה וקצת מסריחים לנו את המקלחת, קראתי באינטרנט שאכן מדובר בגוויות טריות למדי של יצורי ים, שצריך להשרות באקונומיקה ולהעביר כל מיני טיפולים. בצער רב, נפטרתי מהם ונשארתי רק עם התמונות –
למחרת, יצאנו לטיול יער מסכם באיזור. נסענו אל Jedidiah Smith Redwoods State Park, שהוא אחד מארבעת הפארקים המרכיבים את הפארק הלאומי. התחלנו עם השבעת ג'וניור ריינג'רים והוספת תג לאוסף, ואחר כך נסענו ב-Howland Hill Road שהיא דרך עפר נוחה ויפהפיה, אל עבר תחילת השביל של ה-Boy Scout, אחד העצים הגדולים בפארק.
מסלול הבוי סקאוט ארוך למדי, כמעט שמונה מייל, אבל נהננו מאד מההליכה ביער העבות. חלק מהמסלול עובר באיזורי רדוודס וחלק באיזורים עם עצים אחרים, מגוונים ויפים לא פחות. העץ עצמו מצוי כמה מטרים לצד המסלול, וצריך עיניים חדות, או סיוע ממטיילים אחרים כפי שהיה לנו, כדי למצוא את החץ המסמן את מיקומו.
כשסיימנו, שבנו אל החדר במלון, להתארגנויות לקראת עזיבה ותחילת הנסיעה דרומה. אז הנה תמונות אחרונות מהרדוודס –