פתחנו את הבוקר של יום זה, ה-15 באוקטובר, בפסטיבל הדלעת בעיירה בה לנו, יוקאיה. האירוע המרכזי היה תהלוכה – parade – מקומית מאד באופייה וחביבה למדי. כל מיני ארגונים מקומיים, בתי ספר, חוגי אירובי וכיוצא באלו עברו בסך, על רכבים מקושטים. הכרוז הסביר מי ומה בתהלוכה והאווירה היתה מאד אותנטית ומקומית. חלק מהמשתתפים השליכו ממתקים לילדים שבקהל, ודן ניצל את ניסיונו מהתהלוכה של ה-4 ביולי בג'קסון ואסף כמה חופנים של ממתקים וכדור משחק.
אחר כך הסתובבנו קצת ביריד – רחוב שנסגר לתנועה והוקמו בו כל מיני דוכנים לעניינים שונים ומשונים. חוץ ממכירת מזון ומוצרים, היה גם דוכן שילדים שילמו בו $5 תמורת הזכות להנחית מכות מפטיש עץ ענק על דלעות עד שאלו מתרסקות. בנוסף, היתה תערוכת דחלילי דלעות בסימן גיבורי על, שעוצבו על ידי תלמידי בתי ספר מקומיים.
אחרי שסיימנו להתרשם מהפסטיבל, עזבנו את יוקאייה והמשכנו בדרכנו צפונה. היעד להיום – המבולדט רדוודס סטייט פארק, הידוע ברחבי ארה"ב בזכות הכביש הנופי שבו – Ave of the Giants.
הדרך צפונה באיזור הזה היא בכביש 101 – לטעמי, כביש נופי מהיפים שראינו בטיול באיזורים האלו. באיזור פארק המבולדט, הכביש מתפצל ואפשר לנסוע באייבניו אוף דה ג'יאנטס, שהיא למעשה קטע של כביש 101 הישן ומקבילה אליו לכל אורך הפארק. עוד לפני שמגיעים לקטע דרך זה, סקויות הרדוודס מופיעות במלוא הדרן ויחד איתן, כל אטרקציה קיטשית שקשורה בהן. במהלך הימים שבילינו באיזור הרדוודס ראינו שני בתים שנבנו בתוך סקויה (אחד שתראו בגלריה כאן, פשוט בתוך גזע של סקויה חיה שממשיכה לצמוח והשני בגזע כרות שמונח מאוזן על האדמה), סקויה שיצרו ממנה ארובה חיה (מדורה למטה ועשן מיתמר מהצמרת) וכמובן, עצים שניתן לנסוע דרכם תמורת כמה דולרים. בנוסף, שלל חנויות וגלריות לפיסול בעץ.
בפארק המבולדט, מעבר לנסיעה בכביש הנופי, עצרנו במרכז המבקרים לקבלת הסבר ולטיול קצר בחורשה הסמוכה, בה צומח העץ השלישי בגובהו בעולם. צריך לנחש איזה מהעצים הוא זה – לא מגלים בדיוק מיהם העצים הגדולים בעולם, כדי למנוע השחתה שלהם.
המשכנו, על פי ההמלצות שקיבלנו במקום, לסיור רגלי של כקילומטר בחורשת המייסדים – Founder's Grove – שם ראינו עוד עצים ענקיים וגם את הענק מדיירביל שהיה העץ הגבוה בעולם, עד שהתמוטט לפני כמעט עשרים שנה. ההליכה לאורך גופתו המרקיבה והארוכה מאד ממחישה היטב את הגודל של העצים הללו.
לסיום, יצאנו לטיול רגלי ארוך יותר באחת החורשות הצפוניות יותר של הפארק – מסלול דרורי-צ'ייני ואחרי שעה וחצי של הליכה ביער שם, סיימנו את ביקורנו בפארק ונסענו ללינה בעיירה ארקטה. והנה כמה תמונות מאותו היום –
מקסים. מכל האזורים שהייתי בהם עד כה בארה"ב צפון קליפורניה הוא החביב עלי ביותר.