היום ה-144, פארק קפיטול ריף, כביש 12 ועוד – הרפתקאות ביוטה

היום ה-144 הוקדש לחציית יוטה מאיזור מואב שבמזרח אל עבר איזור ברייס קניון וזאיון שבמערב המדינה. בדרך – שלל הרפתקאות, חלקן מתוכננות וחלקן פחות.

יצאנו מוקדם יחסית ממואב, מה שהוכיח את עצמו מאד בהמשך. בשמונה בבוקר כבר עזבנו את המלון ויצאנו לדרך. עצירה ראשונה היתה בפארק ארצ'ס, רק כדי להגיש את חוברות הג'וניור ריינג'ר ולקבל את התגים. משם, נסיעה רצופה של כשעתיים בנופים מעניינים אך לא מרגשים במיוחד, עד שהגענו אל פארק עמק הגובלינים. מדובר בפארק מדינה, קטן יחסית, אך מיוחד מאד. תהליכים גיאולוגיים שונים יצרו בעמק "יער" של סלעים חוליים שעם קצת דמיון ניתן לראות בהם גובלינים שקפאו. מאות רבות של היצורים האלו, בגבהים שנעים בין מטר לשלושה או ארבעה מטרים, ממלאים עמק קטן ויוצרים מקום נפלא למשחקים (תפוס את הדגל? מחבואים?) ולצילומים. אמנם היה קצת קר, אבל עם מעיל וכובע צמר, הילדים מיד נכנסו לאווירה ובילינו במקום כשעתיים חביבות ביותר.

משם המשכנו אל עבר פארק לאומי, קפיטול ריף, שהוא הפחות ידוע מבין חמשת הפארקים הלאומיים של יוטה. בפארק יש שילוב של איזור נופי יחודי יחד עם היסטוריה של התיישבות מורמונית באיזור. מעבר להתפעלות מהנוף, ביקרנו במטעים ההיסטוריים, שם אפשר לקטוף פירות מהעצים. אפשר לאכול כמה שרוצים, ועל מה שלוקחים לדרך משלמים דולר לפאונד. אנחנו מצאנו רק תפוחים, אבל לא עצרנו ביותר משני מטעים.

במרכז המבקרים של הפארק צפינו בסרט ההסבר, הקשבנו להסברים של ריינג'רית ואפילו הספקנו לקחת  חוברת ג'וניור ריינג'ר! לא היינו מספיקים לקבל תג, אבל הריינג'רית במקום הסכימה לתת לי את התגים והסמיכה אותי להעניק אותם לריינג'רים הצעירים בתנאי שאוודא שימלאו את חובותיהם בחוברת. את המשימות מילאנו במהלך סיור ביישוב ההיסטורי פרוטה שבפארק, ובסיומן הענקתי לבנים את התג.

מקפיטול ריף המשכנו על כביש 12 הנופי. הכביש מטפס ועולה על הר בולדר ואנחנו זכינו למראות מקסימים של צבעי שלכת – עצים "בוערים" בצהוב זוהר בין אלו הירוקים. ככל שעלינו בהר, ירדו הטמפרטורות בחוץ והתקרבו לנקודת הקפיאה עד ש…. שלג! הגשם שירד הלך והפך באופן הדרגתי לפתיתי שלג ואנחנו נסענו בהתרגשות בתוך הלבן לבן הזה שהרוח העיפה הישר על הזכוכית הקדמית שלנו. הכביש התכסה גם הוא במעטה לבן, ומה שהדאיג יותר, גם בשכבה פוטנציאלית של קרח מהגשם שירד קודם לכן. הורדתי מהירות, הדלקנו אורות מצוקה והמשכנו לאט ובזהירות בדרך ההררית, על פיתוליה ושיפועיה. לבסוף, אחרי המעבר בפסגה, התחלנו לרדת והטמפרטורות בחוץ עלו בהדרגה. היתה חוויה מפתיעה בהחלט!

המשך הדרך היה בנופים מדהימים ביופים, כולל נסיעה על קטע הכביש שלפני העיירה אסקלנטה, בו משני צידי הכביש השתרעו קניונים עמוקים. קשה לצלם מראות כאלו – אבל אין ספק שמדובר בדרך מיוחדת במינה!

באסקלנטה החלטנו לעצור ללינה. כמו במואב, גם כאן היתה תפוסה גבוהה מהצפוי במלונות, אבל לבסוף מצאנו לנו חדר נחמד במחיר סביר ופרשנו ללינה, תוהים מה יהיה ההמשך, לאור התחזית לשלג באיזור קניון ברייס במשך הלילה.

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. או טו טו… בדיוק כרגע עושים תכניות לעשרת הימים האחרונים… ב-25 טסים חזרה ארצה.

  2. כיף לכם שאתם באזור יוטה במזג אוויר נעים וקריר. בארצ'ס היינו בחום בלתי נסבל שגרם לנו לחזור מהר לאוטו הממוזג. מתי אתם חוזרים?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט