את הכרטיסים לפסטיבל הכדורים הפורחים, ה-Balloon Fiesta, קנינו יום קודם לכן במשרדים של המארגנים באלבקרקי. הבחורה במשרד, כמו גם אתרי אינטרנט שונים, המליצו לצאת מוקדם, אבל ממש מוקדם. מהאיזור בו לנו, במרכז אלבקרקי, המליצו שנצא בארבע וחצי לפנות בוקר!
היינו ממושמעים, התעוררנו בארבע, ארזנו תרמוס קפה, באדיבותה של קת'רין המארחת שלנו, קצת אוכל, בגדים חמים ושני ילדים שלמרבה ההפתעה היו ערניים מאד, ויצאנו לדרך. נראה שהיציאה המוקדמת לדרך היתה באמת מאד אפקטיבית, כי חצי שעה אחר כך, בחמש בבוקר, כבר חנינו ליד שערי פארק הבלון פייסטה. התארגנו קצת ונכנסנו אל הפארק. אגב, בדיעבד, היינו גם יכולים לקנות את הכרטיסים במקום, לפחות בשעה שהגענו התור בקופות לא היה ארוך מדי.
בפנים, אווירה של הפנינג, למרות השעה הבלתי-אנושית. אוהלי ירידים עם תצוגות אמנות, מוזיקה והרבה דוכני אוכל. הגענו בזמן לצפות ב-Dawn Patrol, שהוא האירוע הראשון בכל אחד מימי הפסטיבל – המראה של מספר קטן יחסית של כדורים פורחים מוקדם מאד בבוקר. אלו הטייסים שבודקים את התנאים עבור כולם ומספקים מידע מדויק לגבי כיווני הרוח ועוצמתה. למרות הקור, נהננו מאד מהחוויה יוצאת הדופן של צפייה בניפוח בלונים בחושך, כשהמבערים מאירים את הכדורים מבפנים. היתה גם את ההתרגשות הגדולה של ההמראות הראשונות של הבלון פייסטה.
עד הזריחה היתה הפסקה, אותה ניצלנו לארוחת בוקר מהדוכנים, ואז הכריזו באופן רשמי על פתיחת הבלון פייסטה והחלו בהמראות. אחר כך, פשוט בילינו את הבוקר המשגע בצפייה במאות כדורים פורחים, בכל מיני צבעים ועיצובים, ממריאים מהמדשאה הענקית שבפארק. לאט לאט, השמיים התמלאו עוד ועוד כדורים פורחים והמחזות היו מרהיבים. העובדה שאפשר היה להסתובב באופן חופשי בין הכדורים הממריאים הוסיפה המון. כל פעם שכדור פורח מיוחד וגדול במיוחד המריא, היה גל של תשואות מהקהל.
המצלמות לא הפסיקו לתקתק – לא סתם אירוע זה נחשב למצולם ביותר בעולם – ובגלריה היום תראו מבחר קטן אך מייצג מהתמונות שצילמנו.
בתשע בבוקר, כשרוב רובם של שש מאות הכדורים הפורחים שהשתתפו כבר היה באוויר (לדברי הכרוז נשבר שיא עולמי!), פרשנו בחזרה לביתה של המארחת שלנו, קת'רין והלכנו לנוח. בזמן שהילדים שיחקו במחשב, צחי ואני הצלחנו לישון כמה שעות ולהתאושש.
אחר הצהריים יצאנו שוב אל אלבקרקי, הפעם לביקור חפוז יחסית במוזיאון ההיסטוריה של הטבע, וסיור בעיר העתיקה של אלבקרקי.
