יום ראשון, 5 באפריל 2009 – נסיעה לטוסון, אריזונה
את ב' פגשתי דרך האינטרנט בפורום פוליטי. ג'נטלמן יהודי אמריקני מבוגר שהביע תמיכה בלתי מסוייגת בישראל ונוצר ביננו קשר על רקע זה. כשנודע לי שמעולם לא ביקר בישראל, למרות שהרבה לנסוע בעולם בשמונים שנותיו, הזמנתי אותו לבקר. והוא הגיע. במשך שבוע וחצי ארחנו אותו ואת אחותו (הגדולה!) במסעות משותפים בארץ הקודש ונוצר קשר קרוב בינו ובין משפחתנו המורחבת. כשב' שמע שאנחנו מגיעים לארה"ב, התעקש שנגיע להתארח בביתו הגדול שבפרברי טוסון, לפחות לשבוע.
למרבה הצער, שבועיים לפני הביקור, ב' החליק בזמן שניקה את הבריכה ואושפז בבית החולים עם פגיעה בגב. זאת היתה אחת הסיבות שבגללה הארכנו את שהותנו בסן דייגו – חיכינו שיחלים ויצא מבית החולים. וכך, בבוקר יום א' הזברה קמה, וגם אנחנו. מרגישים מצויין ומוכנים לצאת לדרך. צ'ק אאוט מהמלון ואנחנו בדרכנו ליעד הבא: טוסון, אריזונה.
הג'י.פי.אס. מכוון אותנו והחלק הראשון הולך ככה: ביציאה מהמלון פנה ימינה וסע עם הכביש 600 ק"מ. מסתבר שסן דייגו מחוברת לטוסון בכביש בין מדינתי ארוך מאד ואנחנו יוצאים למסע הארוך הראשון שלנו ברחבי ארה"ב. הדרך מדברית ורק עיר אחת של ממש נמצאת באמצע והיא יומה (Yuma). זו הפסקת הצהריים שלנו ואותה אנחנו מבלים בוולמארט הגדול שבעיר. עצירות נוספות יש לנו במעבר הגבול בין קליפורניה לאריזונה, שם שוטר בשם אחמד בודק לנו את האוטו ומעביר אותנו בלי אפילו לשאול על פירות וירקות. חוץ מזה, עוצרים מדי שעתיים באיזו עיירה להפסקת קפה, אוכל ורענון כללי. הנהיגה קלה מאד, הכבישים נוחים ולא עמוסים מדי. קרוז קונטרול, משחקים בדרך, מוזיקה והחלפת נהגים והדרך עוברת בקלות אבל לוקחת זמן ועד שאנחנו מגיעים לטוסון השמש כבר שוקעת.
הבטחנו לב' שהג'י.פי.אס. יביא אותנו עד פתח ביתו גם בלי שיתן לנו הסברים מסובכים. אבל כשאנחנו נכנסים לטוסון, מגלים שהכביש הראשי נמצא בשיפוצים ורוב המחלפים לא עובדים. הג'י.פי.אס. מצידו לא מבין את זה וממשיך להעלות אותנו להייויי ולהציע פרסה בכל מחלף כי מבחינתו, אנחנו בכיוון ההפוך. בסוף מחליטים פשוט לנסוע בכיוון הכללי ולהפעיל את ג'יפי רק כשנגיע לשכונה של ב'. זה עובד וסוף כל סוף אנחנו מגיעים. מסתבר שהיה עיכוב בשחרור מבית החולים וב' יגיע רק מחר – את פנינו מקבלים בת זוגו ד' ושני כלבי הציד הרועשים שלו. מתארגנים לשינה בבית אמריקני – חדר שינה ענק במושגים ישראלים, עם מיטת קינג סייז וחדר אמבטיה צמוד כולל ג'קוזי. אחרי ארוחת ערב נחמדה שהכינה לנו ד', אנחנו פורשים למקלחות ושינה.
יום שני-רביעי, 8-6 באפריל 2009 – טוסון
את שלושת הימים בטוסון אנחנו מבלים עם ב' וד'. עקב המגבלות הפיזיות שלו, הזמן מוקדש ברובו למנוחה בבית, שכשוך בבריכה, צפייה בטלביזיה וכמה גיחות לקניות ובילויים. החלק התיירותי מוגבל לביקור שלנו במוזיאון מדבר סונורה.
מוזיאון מדבר סונורה
המוזיאון מקסים. לא בדיוק מוזיאון, אלא מעין שילוב של גן זואולוגי, גן בוטני ומוזיאון המוקדש לגיאולוגיה – כולם מתמקדים בחי, צומח ודומם באיזור מדבר סונורה. לא בדיוק מדבר בקנה מידה ישראלי – יותר בכיוון של יער קקטוסים.
אהבנו מאד את תצוגת הזוחלים (כולל ההאכלה שהתרחשה בדיוק כשהיינו שם), תצוגת החתולים המדבריים, הסיור בין הסלעים (כולל עקרבים ועכבישים למיניהם, טמונים בתוך אקווריומים המשולבים במסלעה. יש מרפסת תצפית יפה לנוף הקקטוסים ואפשר לצאת ממנה לסיוריים בשטחים הנרחבים של המוזיאון. עוד אהבנו מאד את המערה דרכה נדחקים אל עבר התצוגה הגיאולוגית. גולת הכותרת, לפחות מבחינת הילדים, היא ציפור הרוד ראנר הידועה שמככבת באחד הכלובים. ברחבי הפארק יש מתנדבים ששמחים לפטפט איתנו על אריזונה ולהרחיב בהסברים לגבי תופעות גיאולוגיות שונות. מראים לנו מאובנים שונים והילדים זוכים למשש שן של ממותה.
בעשר בבוקר כבר מרגישים את להט השמש ואנחנו משתדלים להשאר בצל ככל האפשר. בשירותים יש דיספנסרים עם קרם הגנה ובהמלצת השלטים, אנחנו נמרחים היטב. בכלל, ניכרת מודעות גדולה לנושא הבטיחות במדבר ויש אזהרות רבות בנוגע לשתייה מרובה והימנעות ממאמץ גופני בשעות חום.
קניות ובילויים באאוטלט
בימים האחרים אנחנו יוצאים לבלות כמו אמריקאים. בלי מוזיאונים, רק מסעדות, סרטים בקניון וקניות. בהמלצת המארחים, אנחנו נוסעים לאאוטלט בקצה טוסון שנקרא Foothills Mall. מזינים את הכתובת 7401 N. La Cholla Blvd. ונותנים לג'י.פי.אס. להוביל אותנו. באיזשהו שלב אנחנו יוצאים מטוסון ושום קניון לא נראה באופק. ממשיכים לנסוע במדבר ומקווים שג'יפי יודע מה הוא אומר, גם כשמתחילים לנסוע בדרך עפר. נראה מוזר. כשמגיעים לשלט שמזהיר שהמשך הנסיעה בכביש אסורה, אני מחליטה שיש גבול לחוסר הידידותיות של הקניון הזה. בודקים שוב, וכמובן, הזנו את הכתובת באופן שגוי. ה-N בתחילת שם הרחוב, מסתבר, היא משמעותית מאד. אם שוכחים אותה, מגיעים כמונו לקצה העולם שמאלה.
האואטלט מתאים לנו מאד, מקורה, מכיל מסעדות ואולמות קולנוע והרבה חנויות מפעל. בגדים קנינו הרבה בחנות Ross for Less – חנות שבה סטוקים שמתחדשים מדי יום של בגדים מסוגים שונים ומחירים נמוכים במיוחד. אנחנו מתחדשים במלתחה חדשה לנו וקונים מתנות לכל ידידנו. שני ביקורים אנחנו עושים שם בחנות המפעל של נייק וקונים שישה זוגות נעליים, לנו ולמתנות. גם הגלידה של בסקין אנד רובינס זוכה ליותר מביקור אחד…
בסיכומו של דבר, הזמן בטוסון די מבוזבז מבחינה "טיולית" ואנחנו שמחים שהגיע הזמן להמשיך הלאה בלי רגשות של "לא נעים". טעמנו קצת מאמריקה "רגילה" יותר ואנחנו מוכנים שוב לאטרקציות תיירותיות.
