יום 130 – לואיזיאנה, מטעים וביצות

יצאנו בבוקר של ה-21 בספטמבר מאיזור ניו-אורלינס ופנינו לכיוון צפון-מערב, לביקור באחוזת Oak Alley Plantation. מדובר באחוזת מטעי סוכר מהתקופה של לפני מלחמת האזרחים האמריקנית. המבנה עבר ידיים לאורך השנים, אבל שוחזר כך שישקף את תקופת הזוהר האפלה של בעלים קריאוליים ועבדים שחורים.

נהננו מהמראות המרשימים של שדרות האלונים העתיקים, בני מאות השנים וגם מהסיור המודרך בתוך בית האחוזה (אסור היה לצלם בפנים). לא למדנו יותר מדי בסיור על העבדים שהיו אלו שבזכותם פעלה האחוזה. נראה שהלואיזיאניים לא מאד גאים בפרק זה בעברם ומעדיפים לספר על חיי הפאר של בעלי האחוזה. קינחנו בלימונדה קרה ויקרה, אבל ויתרנו על משקה מינט ז'ולפ מסורתי שרבים מהמסיירים האחרים ניסו. מדובר במשקה אלכוהולי ולא נראה לנו מתאים לנסות אותו בשעת בוקר מאוחרת, כשלפנינו עוד נסיעה לא מעטה.

אחרי הביקור באחוזה, פנינו דרומה, אל ארץ הקייג'ן. לטובת אמא שלי, שנבהלה מעדכוני הסטטוס הקודמים, הנה הסבר קצר. קייג'ן הוא הכינוי לקבוצת תושבים שהגיעה ללואיזיאנה לפני כמה מאות שנים ממזרח קנדה. הם הגיעו עד לואיזיאנה עקב רדיפות דתיות-פוליטיות באיזור מוצאם, התמקמו בעיקר בדרום-מערב המדינה ופיתחו תרבות יחודית משלהם, שכוללת שפה, מוזיקה, מאכלים יחודיים ועוד. הקייג'ן ידועים בכל ארה"ב, בעיקר בזכות התיבול היחודי למאכלים. הם נחשבים מעין "אנשי ביצות", עם פולקלור יחודי.

החלטנו למקד את שאר הביקור שלנו בלואיזיאנה בתרבות הקייג'ן ולכן פנינו דרומה אל העיר Houma. ניסינו למצוא שם מוזיאון מסוים, שאמור לתאר את החיים על פני מי הביצות, אבל הוא היה מוסתר היטב, ולבסוף התייאשנו והמשכנו הלאה. אחרי קצת קניות, שמנו פעמינו אל מקום הלינה שהוזמן ערב קודם – ביקתה בביצות ארץ הקייג'ן.

בעלי המקום, בטי וורנון, הם אנשי קייג'ן מקוריים, שכמו שאר הקייג'ן יצאו מלב הביצות לפני דור או שניים ועברו לגור במקום עירוני יותר. כמובן, כל האיזור כולו שופע פלגים וביצות קטנות, מה שהם מכנים bayou. בטי ובעלה הראשון שנפטר לפני אי אלו שנים, החליטו שהם רוצים להראות לילדיהם ונכדיהם את תרבות הקייג'ן ולכן יצרו מעין ביצה מקומית בחצר הענקית שלהם, שמבוססת על מימי הפלג המקומי.

כשהגענו, בעלי הבית לא היו במקום, וחיכה לנו פתק שהזמין אותנו להכנס לבקתה ולסייר בשטח המקום. החצר מעניינת מאד, עם טווסים שמסתובבים, עצים והרבה ירוק, וכמובן ביצה הומה יתושים (כיוון שמדובר במים עומדים). לא החזקנו יותר מדי זמן בחוץ ועברנו לשבת במרפסת של הביקתה שהיתה מרושתת היטב ואפשרה להנות מקולות ונופי הביצה בלי היתושים. הבקתה כולה יושבת על המים, כך שבהחלט הרגשנו "בלב הביצה". עם רדת החשיכה, קולות הטבע הולכים ומתגברים ובשלב כלשהו, צב מים ענק הגיע לבקר אותו ואכל מרשמלו שזרקנו לו.

עוד על המקום אספר בפוסט הבא שיתאר את קורותינו ביום שאחרי. בינתיים, כמה תמונות –

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. תודה נשמתי היקרה, קייגן אחלה מקום ומכול התיאורים שלך מן הטיול זה המקום שהדליק אותי היה מפתה אותי לבקר. רק תזהרי בביצות האלו עם הנכדים שלי.איזה עיצים חבלז ממש מקסים.
    מחר כולם נוסעים לסבא משה יום הולדת 99 ,שיהיה בריא . עמית נשארה אצל הדס ומשם תיסע ליום הולדת.
    אני חזרתי אתמול מערן אחרי שהיינו בים נתניה כל היום, תענוג.
    צחי חסר לי מאד וכמעט כל צעיר בתוכניות הטלויזיה מעורר את הגעגועים יותר.
    תהיו בריאים וחזרו מהר.
    נישוקים חיבוקים והרבה געגועי אהבה.

התגובות נעולות.