היום ה-106 – סקויות בביג בייסין

אנחנו רחוקים מקליפורניה היום, אבל אני מנצלת שעה של רגיעה וקשר אינטרנט טוב יחסית לעדכוני בלוג. נחזור אחורה בזמן, אל ה-28 באוגוסט, הוא היום ה-106 למסעותינו, ובו בילינו עם סבא עמוס וסבתא ציפורה בקליפורניה.

אחרי שאת חורשת מיור פיספסנו עקב העומס שהיה במקום ביום האתמול, החלטנו לחפש את סקויית החוף במקום אחר – בפארק ביג בייסין. הפארק שוכן בין מפרץ סן פרנסיסקו למפרץ מונטריי והוא משופע בעצי סקויה משלו. לא מדובר בסקויה הענקית של הסיירה נבאדה, אלא ברדווד סקויה, שהיא פחות עבה אבל יותר גבוהה – העצים הגבוהים ביותר בעולם.

הדרך אל הפארק היתה ארוכה יותר מהמתוכנן, אבל אין תלונות – הנוף בדרך נהדר. אחרי שעזבנו את איזור המפרץ ועמק הסיליקון, עברנו לאיזור סרטוגה המיוער ומשם אל ההרים, בכביש מפותל מאד. הכביש צר מאד בחלקים ממנו, והנהיגה לא פשוטה – צריך לשים לב כל הזמן לרכבים שמגיעים באופן פתאומי ממול.

הפארק עצמו אכן היה פחות עמוס ממיור, למרות שמדובר היה ביום ראשון. כנראה שהדרך המפותלת מרתיעה את ההמונים מלהגיע, ואולי זה פשוט המרחק הרב יותר מהעיר סן פרנסיסקו. בכל מקרה, מדובר בפינת חמד, בה צעדנו בין העצים הענקיים, טיילנו והתרשמנו מהיער הקסום.

לאחר כשעתיים בפארק, שבנו על עקבותינו באותה דרך מפותלת. כשהגענו למלון, יצאנו צחי, עמוס ואני לסיור רגלי קצר בשטחה של חברת אוראקל, שמיקמה את מרכזה ממש ליד המלון שלנו. לאנשי ההיי טק שם יש אגם גדול למדי, כולו שלהם, ובו עוגנת יאכטת מירוצים. השילוט במקום מפרט את הישגיה המרשימים של היאכטה במירוצים מסביב לעולם. אנחנו הסתפקנו בשקיעה המרהיבה על מימי האגם.

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. Steve Snedeker

    First time I've seen these. Fabulous pictures. make me a bit homesick for those very woods. Alena was born about 10 miles from there.

התגובות נעולות.