זהו, הגיע הזמן לפנות מזרחה, אבל לא לפני שנוסעים עוד קצת לאורך החוף.
עזבנו את בית הנופש השכור ושמנו פעמינו אל עבר שמורת סיל רוק הקרובה, אותה ראינו אתמול מהדרך. ירדנו אל החוף וסקרנו את בריכות השפל, שהיו אמנם יפות למראה, אך דלות בבעלי חיים. במקום כוכבי ים ויצורי ים אחרים, היו בבריכות המון אצות ירוקות.
משם המשכנו דרומה אל עבר מערת אריות הים. קצת לפני, סבתא ציפורה טענה שראתה לוויתן בים לצד הדרך. היינו קצת סקפטיים, אבל בכל זאת עצרנו ואכן, לא פחות משלושה לוויתנים אפורים ענקיים משייטים ליד החוף! הכביש עובר גבוה מעל החוף ומאפשר תצפית מצוינת. אגב, מסתבר שכמו עם דובים, גם בלוויתנים אפשר להבחין לפי המהומה ליד הכביש… מהר מאד עוצרים עוד ועוד אנשים וצופים בהתלהבות על האוקיינוס.
אחרי שסיימנו להתלהב, הצצנו באתר מערת אריות הים. לא רק שהיה יקר, אלא גם הריח כמו מלכודת תיירים של ממש, שמעבירה אותך בחנות לא רק בסיום הביקור, אלא גם לפניו. החלטנו לוותר ולהמשיך הלאה.
נסענו עוד דרומה, עד לפלורנס. שקלנו לשכור טרקטורונים לסיור בדיונות, אבל אחרי בדיקה בכמה מקומות ודין ודברים ברכב, הוחלט ברוב קולות ולמעשה בתמימות דעים, לוותר גם על התענוג היקר הזה ולהמשיך לנסוע, הפעם מזרחה.
את השעות הבאות העברנו בנסיעה מהנה בנופי אורגון, שהשתנו נגד עינינו. האקלים משתנה, והטמפרטורות עולות ככל שמתרחקים מהחוף. חלק מקטעי הדרך היו כמעט מדבריים, אבל במהרה חזרנו שוב ליערות מוצלים, גם אם פחות קרירים. זהו, נשאיר את זה פוסט קצר, אבל לא בלי כמה תמונות:
כן, אנחנו בארץ, זה נגמר מהר אבל כיף גם לחזור. היום התעוררתי בארבע לפנות בוקר ולרגע לא זכרתי באיזה מלון אני נמצאת…
כבר בארץ? איך הזמן רץ! זכרתי את ההמלצות שלכם לגבי הדיונות, אבל החבר'ה אצלנו החליטו שזה יקר מדי ו"חולי" מדי. נרשמה ברכב העדפה ברורה לעוד יער ומים על פני חול… אולי בפעם הבאה, או במקום אחר.
היי ענת,
מערת אריות הים מיותרת לחלוטין, לא הפסדתם כלום. היא באמת מסריחה ואפשר לפעמים לראות אריות ים לא בתוך המערה, זה גם בחינם וגם לא מסריח.
הפסדתם לדעתי את החוויה בדיונות – הבאגי או הטרקטורונים וגם סתם השתוללות וגלישה אבל זה כבר עניין של סדר עדיפויות, הטיול שלכם מכוון לטבע ואילו אנחנו עשינו גם וגם, עידו ואפי זוכרים את הבאגי כחוויה טובה.
דרך אגב נחתנו היום, אנחנו כבר בארץ.