היום ה-94 – נסיעה לחוף אורגון

אחרי חמישה ימים בה שימשה לנו פורטלנד נמל ובסיס אם, הגיע הזמן להפרד ממנה ולהמשיך הלאה במסלול שלנו. היעד להיום הוא ניופורט, על חוף האוקיינוס השקט, אבל אנחנו נוסעים אליה בדרך הארוכה, דרך שפך נהר הקולומביה.

הדרך מפורטלנד אל אסטוריה, נקודת העצירה הראשונה שלנו, משלבת בין נופים מרהיבים לאיזורי תעשייה מעלי עשן ופיח, ומנסרות ענק המעבדות אלפי גזעים הפרוסים על שטח אדיר. באופן מוזר, כל זה משתלב למראות ציוריים למדי, כשהעשן העולה מארובות המפעלים, נראה רומנטי למדי על רקע נהר הקולומביה והיערות שברקע.

באסטוריה, מרגישים כבר שאנחנו קרובים לחוף הים. כבר בעצירה הראשונה, בתחנת הדלק, שומעים ברקע אריות ים גועים, ואני צריכה לעצור את עמוס שלא ירוץ לחפש אותם מיד על החוף שמרוחק מאיתנו קצת יותר ממה שנשמע. במקום, אנחנו מנווטים את דרכנו במעלה הגבעה שבמרכז העיר אל עבר מגדל אסטוריה – מבנה בגובה שלושים וכמה מטרים שיושב בראש הגבעה ומאפשר תצפית מרהיבה על שפך נהר הקולומביה. כמובן שטיפסנו מעלה במדרגות הלולייניות, וצחי והילדים גם קנו טיסני עץ קטנים בחנות של המקום והטיסו אותם מראש המגדל (הם לא היו היחידים – מדובר באטרקציה המקומית).

משם המשכנו לפורט סטיבנס, ונסענו עד קצה לשון היבשה הצפון-מערבית ביותר במדינת אורגון. ראינו בונקר אחד, לא מרשים במיוחד, והצצנו על הים שמקיף את המקום ואחר כך נסענו לחפש את הספינה הטרופה המקומית, ששלטים רבים הפנו אליה. מדובר בשלד של ספינה בשם פיטר ארדייל, שנטרפה אל חופי פורט סטיבנס לפני אי אלו עשרות שנים. מה ששרד מהספינה זהו שלד מתכת גדול ודי מכוער, שפשוט יושב על שפת המים. הקור והרוח דוחפים אותנו לשוב במהירות את הרכב ואנחנו ממשיכים בדרכנו, הפעם דרומה, לאורך קו החוף על כביש ה-101.

קטע הכביש שבין אסטוריה לקנון ביץ' משעמם למדי ועובר בין רחובות מסחריים גנריים של עיירות שונות. גם בקנון ביץ' הכביש לא עובר ליד החוף, ורק עיקוף ופנייה מכוונת אל תוך העיר הביאה אותנו אל החוף המיוחל. הייסטק רוק, הסלע הגדול היושב מול העיירה, אכן מרשים בגודלו, אבל שוב קר לנו מאד וחוץ ממני ומדן שיורדים עד המים, שאר בני החבורה מעדיפים לנשנש משהו ליד הרכב. אגב, למקומיים הקור לא מפריע בכלל – עשרות אנשים יושבים על החוף בבגדים קצרים או בגדי ים ונהנים מהשמש החזקה. מעטים מעזים גם לטבול את רגליהם במים הקפואים.

ממשיכים עם הכביש עד העיירה טילאמוק, שם אנחנו עוצרים לארוחת צהריים מהירה במקדולנדס, שהובטחה לילדים כבר מהבוקר. למדנו כבר את הפטנט – בכל מקדולנדס יש מה שנקרא – דולר מניו. כלומר, תפריט, שכל פריט בו עולה רק דולר. התפריט משתנה מסניף לסניף, אבל כולל כמעט תמיד גם המבורגר כפול ולרוב גם מנה עם שניצל ועוד כהנה וכהנה. איך שלא מסתכלים על זה, מדובר בדיל מנצח. לרוב אנחנו לוקחים שורה של מנות כאלו וכל המשפחה אוכלת ושובעת בכמה דולרים. אחרי הארוחה, אנחנו נכנסים למפעל הגבינות המקומי, הידוע גם בגבינות וגם בגלידות המצוינות שלו. במקום יש טעימות של גבינות, וגם הטבעונים שבינינו בודקים את הסחורה (שווה ביותר). התור לגלידה ארוך מאד מאד ולכן אנחנו עולים קודם לתצפית על איזור היצור במפעל ומגלים שגם שם יש דוכן גלידה כמו למטה, רק עם תור קצר בהרבה. הגלידה עצמה חביבה, אבל לא נפלנו. אין מה להשוות לגלידה של רשת קולדסטון קרימרי החביבה עלינו.

אחרי הביקור במפעל, ממשיכים דרומה והפעם הכביש סוף סוף מתקרב אל קו החוף ומתחיל להוכיח את המוניטין שלו ככביש נופי. הכביש עובר על פני נחלים ונהרות רבים הנשפכים אל האוקיינוס בכל מיני דלתות מורכבות ומעניינות. בשלב מסויים, לקראת העיירה דיפו ביי, הוא מטפס על צוקים מיוערים ועובר עמוק בתוך שדרות עצים טבעייות, שמסוככות על הכביש משני הצדדים ומעבירות אותנו במנהרות ירוקות מוצלות.

אחרי לא מעט שעות נסיעה, למעלה מחמש בסך הכל, מגיעים לניופורט. כאן הזמנתי מראש בית נופש, וזו לנו הפעם הראשונה שאנו מנסים צורת לינה זו. כשעשיתי את ההזמנה, כשבועיים קודם לכן, כמעט וכבר לא היו מקומות פנויים בטווחי המחירים האלו. המחיר יוצא זול יחסית – כמאה וחמישים דולר ללילה, שזה פחות ממה שיעלו לנו שני חדרים במוטל מקומי. כל זה קצת הדאיג אותי – איפה הקץ'? במתח מסויים הגענו אל הבית וגילינו כבר הפתעה אחת לטובה – חשבתי שהוא מרוחק כשני מייל מהחוף, אבל בעצם מדובר רק בכמה מאות מטרים מהחוף, ממגדלור יאקינה ומהגשר המפורסם של ניופורט. מיקום מצויין. גם בפנים, רק הפתעות לטובה. הבית מקסים, מעוצב למשעי עם מוטיב ברור של ים ומגדלורים. יש שלושה חדרי שינה, ובנוסף איזור שינה לילדים למעלה, כך שיש לנו חדר שינה עודף שאנחנו לא עושים בו שימוש. וכמה כיף – סלון! ומטבח גדול עם פינת אוכל! אוסף גדול של משחקים ופאזלים, וכן של סרטים וספרים – אנחנו מסודרים!

רק בעיה אחת קטנה – אינטרנט אין, למרות שצוין במפורש באתר בו מצאתי את הבית שיש אינטרנט אלחוטי. טלפון לבעל הבית מעלה שאכן היה אינטרנט, אכן כבר אין, והוא פשוט שכח לעדכן באתר… נו טוב, גם זו לטובה. אם אין ברירה, נתנתק קצת מהרשת ונתחבר לדברים אחרים, נכון?

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. היי ענת.
    איזה כיף לכם,כרגע,אתם עושים טיול מקדים למה שאנו נעשה באוקטובר,בטח נקנא במזג אוויר שהיה לכם.
    שאלה קטנה לי אלייך,האם שווה לעשות את הנסיעה לקנון ביץ',או לחתוך ישירות מפורטלנד לטילאמוק?
    יחסוך כשעה נסיעה. אנו אמורים ביום אחד לצאת מפורטלנד ולהגיע ללינה בפלורנס.

  2. הי ענת,
    הכי טוב זה למצוא מלון שיש בו סוויטות למשל staybridge suites או רזידנס אין, המחיר לא בשמים, במיוחד אם זה במקום שני חדרים ובדרך כלל יש מטבח מאובזר אבל יש גם ארוחות בוקר ואינטרנט.
    לגבי מנות בדולר, כמעט בכל הרשתות של המזון המהיר יש מנות כאלה: וונדיס, ג'ק אין דה בוקס ועוד. ואם לא בדולר אז בדולר וחצי. משתלם מאוד.
    אנחנו שוכחים לשים לב למבצעים, תמיד יש שלט גדול בכניסה לחנות ובו המבצע המשתלם לאותו זמן, אם אתם ערניים שימו לב לזה. אבל בעצם אתם צמחוניים אז מה אתם אוכלים במקדונלדס?
    כיף לכם שאתם באורגון היא מקסימה ויפה, אני מקווה שתנצלו את הדיונות לנסיעה בבאגי ולסתם השתוללות.
    תמשיכו ליהנות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט