טיול 2009 – פרק ד' סן דייגו: מוזיאונים, עולם הים, גן החיות ועוד

יום שלישי, 31 במרץ 2009 – מוזיאונים בפארק בלבואה וגן החיות

הבוקר קמנו צחי ואני בהרגשה מוזרה של מעין צינון קל. סופרים ימים מאז הטיסה לבדוק האם עדיין מדובר בג'ט לג או לא. מי יודע.

פינת הילדים במוזיאון התחבורה

בכל מקרה, אחרי היום העמוס בלגו לנד, החלטנו לנצל את הפספורט שלנו לפארק בלבואה ולהקדיש עוד יום למוזיאונים שבפארק. תחילה, מוזיאון התחבורה. מעין האנגר ענקי ובו המון דגמים של מכוניות ואופנועים. לנו זה קצת משעמם ואחרי עשר דקות בפינת הילדים, שם מותר לעלות על האופנוע ועל דגם של מכונית, אנחנו ממשיכים הלאה.

http://www.sdautomuseum.org

מטיילים לנו בין שבילי הפארק לאט כשלפתע שומעים עברית לידינו. לא הפעם הראשונה, כמובן, אבל הפעם יש ילד בגילו של דן והחיבור מיידי. אנחנו מטיילים ביחד בגן היפני. גן קטן יחסית, עם מבחר עצי הבונזאי המתבקשים, עצי דובדבן, בריכה עם דגי קוי וביתן יפני קטן. מפטפטים עם המשפחה, אמא ישראלית עם ילד שגרים בסן דייגו, וסבא וסבתא שבאו לביקור מישראל. אנחנו מקבלים טיפים לסופרמרקטים טובים שם אפשר לקנות ירקות טריים בזול והילדים משחקים יחד. בשדרת אל פראדו יש נגני רחוב, למרות שזה אמצע השבוע ואנחנו מטיילים ונהנים מהפארק.

עוברים גם במוזיאון ההיסטוריה של הטבע, שם מוצגת אותה תערוכה מפורסמת של גופות אנושיים קלופי עור. מעניין, כי אני יודעת שהיא מוצגת לפחות גם בלאס ווגאס ובחיפה באותו הזמן. כנראה שהאמן הכין באמת המון המון גופות. איכס. אנחנו מוותרים ונכנסים לתצוגות הקבועות.

גור ממותה במוזיאון ההיסטוריה של הטבע

המוזיאון נחמד מאד, תצוגות מגוונות, עשויות בטוב טעם ועם הרבה שאלות והפעלות לילדים. המוזיאון לא גדול מאד, ותוך פחות שעתיים אנחנו מסיימים לבקר בכל התצוגות. נכנסים לסרט על מוח האדם שמוצג באודיטוריום, אבל הוא קצת מפחיד את הילדים, אז יוצאים אחרי עשר דקות בחזרה אל הפארק.

http://www.sandiegohistory.org

ההרגשה הרעה שהייתה לי בבוקר הולכת ומחריפה. הרגליים כואבות מאד, ולא ברור אם מהליכה, כי גם הראש כואב. בכל זאת, עדיין מוקדם יחסית ואנחנו מחליטים לפנות אל גן החיות. נסיעה של עשר דקות בתוך הפארק ואנחנו חונים מול גן החיות – יש מבקרים אבל לא עמוס. הכרטיס המשולב שלנו לבלבואה לא כולל את גן החיות. אחרי התלבטות מסויימת אנחנו קונים בקופה כרטיס משולב לגן החיות ועולם הים. הכרטיס כולל כניסות בלתי מוגבלות לחמישה ימים ועולה $115 לאדם. כבר ברור לנו שאנחנו מאריכים את שהותנו בסן דייגו משבוע לעשרה ימים.

מבט מקרוב על היפופוטם

גן החיות המפורסם גדול מאד והתצוגות מעניינות. למרות שהפארק לא צפוף לנו בני האדם, השטחים המוקצים לכל חיה נראים לנו קצת מצומצמים מדי. הגן כל כך גדול, שיש אוטובוס שנוסע בו, וגם רכבל שאפשר להגיע איתו מקצה לקצה. למרות התשישות הפיזית, אני מצליחה להנות מאד במשך שלוש השעות בפארק. רואים המון חיות וגם את גולת הכותרת של הפארק: דובי הפנדה. אולי כי מדובר באמצע השבוע, אין בכלל תורים ואנחנו מבלים זמן מה בצפייה בפנדות לועסות את הארוחה שלהם. חיה חביבה, אבל בכנות, לא חושבת שהייתי עומדת בתור כדי לצפות דווקא בה.

מה שנחמד בגן החיות הוא שבתצוגות רבות, המבקרים קרובים מאד לבעלי החיים ורק מחיצה שקופה בינינו לבינם. כך למשל, בכלוב של ההיפופוטם, יש לו ג'קוזי קטן ממש ליד מחיצת הזכוכית ואפשר לעמוד במרחק של סנטימטרים ממנו. עוד נהננו מההופעות שבגן שכיוונו להגיע אליהן. הפעם ביקרנו בהופעה נהדרת של אריה ים. אריה ים ולא כלב ים, וכוכב ההופעה הדגים לנו היטב את ההבדלים בחיקויים מעולים של כלבי ים כמו אלו שראינו בלה הויה. היה משעשע וגם השכלנו לא מעט.

אחרי שלוש שעות, נשברתי ואנחנו חוזרים למלון אחרי שטיילנו בערך בחצי מאיזור גן החיות. מסתבר שלא סתם הרגשתי חולשה, יש לי חום של ממש, מעל 38 מעלות, דבר נדיר אצלי.

יום רביעי, 1 באפריל 2009 – עולם הים

אני מתעוררת עם חום של קרוב ל-39 מעלות. מה עושים? התכנון להיום הוא לבקר בעולם הים ואחרי התלבטויות רבות, אנחנו מחליטים שלצחי יהיה קשה מדי לבד עם שני הבנים ונלך ליום "קל" בעולם הים. הפארק יפה ומטופח, אבל אני גמורה. מחליטים להעביר כמה שיותר מהיום בישיבה, כלומר בהופעות. אנחנו עוברים מהופעה להופעה לפי לוחות הזמנים ורואים את ההופעה המפורסמת של שאמו האורקה – Believe! הסיפור פשוט וקיטשי ושובה את הילדים. ילד שגדל על חוף הים וחלם על לוויתנים והנה גדל והפך למאמן האורקות בעולם הים! אכן, האמינו או לא.

מצטלמים עם שאמו

מסתבר אגב, ששאמו הוא לא לוויתן אחד, אלא שם כולל בעולם הים ללוויתני האורקה – או לפחות רבים מהם משתתפים בהופעה. ההופעה יפה ומיקצועית ואנחנו, שיושבים הכי רחוק שאפשר באיזור ההשפרצות זוכים בדיוק למידת ההשפרצות שרצינו – מרגש את הילדים אבל לא יותר מדי מרטיב אותנו. מזג האוויר בסן דייגו מדהים כרגיל, שמש זורחת, לא חם מדי ולא קר. מערכת מיזוג האוויר של העיר פועלת כסדרה.

הופעת אריות הים נחמדה. עיקר העניין הוא בהיותה מעין חזרה גנרלית למופע הקיץ החדש שיושק רשמית בעוד כמה ימים. ההופעה נחמדה ומשעשעת ומי שגונבת את ההצגה היא לוטרה חמודה שמשתתפת גם היא.

הופעת הדולפינים גם היא מהוקצעת ומבדרת, עם קהל שמשתתף במשימות השונות. אחריה, אני מכריזה על שביתה, בעקבות החום שלי שטיפס ועלה מעל 39 מעלות. אנחנו עוברים לאיזור המשחקייה – מתקן רשתות ענק שהילדים משחקים בו בהשגחת אביהם בזמן שאני משתרעת על ספסל קרוב, מתחת לרמקולים שמנגנים בקולי קולות שירים של רחוב סומסום באנגלית. הזוי לחלוטין.

חותכים בחזרה למלון ואני מתאשפזת במיטה. דילמה – האם לפנות לרופא מקומי ואיך עושים את זה? מתקשרים שמצויין בפוליסת הביטוח הרפואי שעשינו דרך קופת חולים כללית. מעבירים אותי לרופא התורן שכמובן, הפלא ופלא, שולח אותי לרופא מקומי לבדיקות. הסידור הוא שצריך למצוא Walk in clinic מקומית, לקבל בה טיפול ולשלם והביטוח יחזיר את הכסף. מצאתי שתי מרפאות כאלו בסן דייגו, אבל האמת שהדבר האחרון שמתחשק לי זה לצאת מהמיטה. מה עוד שנסיעה למרפאה תהיה כרוכה בנסיעה של כולנו, כי אני לא יכולה לנהוג ואי אפשר להשאיר את הילדים לבד. בקיצור, אני מחליטה להשאר במיטה ולקוות לטוב.

יום חמישי, 2 באפריל 2009 – גן החיות וסיפורט ווילג'

שרדתי את הלילה והחום ירד! הקלה עצומה! מי רוצה להסתבך עם מחלות בזמן חופשה בחו"ל? קצת חולשה עדיין, אבל יש לנו עוד כמה ימים בסן דייגו, אז אפשר לעשות הכל בנחת.

מתחילים בסיבוב בחנות וולמרט גדולה, לקניית חולצות שחסרות לנו קצת לבנים. כמו הרבה ישראלים, אנחנו מתאהבים במבחר ובמחירים וקונים הרבה יותר ממה שהתכוונו. אחר כך, יוצאים אל גן החיות, להשלים את מה שלא ראינו בפעם הקודמת. הפעם עולים על הרכבל וחוצים את גן החיות אל הצד השני, ומתחילים עם הדובים הלבנים. גם כאן החציצה בין החיות לבני האדם היא שקופה ואפשר לעמוד קרוב קרוב לטורפים הענקיים האלו. עוברים גם במשעולי האיזור הטרופי, עם גינון ועיצוב מרשים ואפילו עוצרים שוב לומר שלום לפנדות.

הזאב הלבן בהופעה

היום בחרנו בהופעה אחרת בגן, הופעה של "כוכבי הגן" שמשלבת תוכים במטס מרשים, צ'יטה וידידה הכלב, קנגרו וזאב לבן. ההופעה מתמקדת בהסברים ותכנים חינוכיים, והיא מהנה מאד. החלק שאהבנו ביותר היה הדיאלוג של הקהל עם הזאב הלבן: אנחנו מייללים והוא משתף פעולה ומיילל בחזרה. מבקרים בערך בשליש נוסף מגן החיות ומחליטים ללכת לאכול צהריים ולהשאיר עוד קצת לביקור נוסף.

סיפורט ווילג'

אחרי הצהריים, אנחנו נוסעים לבקר באיזור סיפורט ווילג', או בתרגום חופשי כפר נמל הים. אין מדובר בכפר דייגים רומנטי, אלא בטיילת נאה ומעוצבת על חוף האוקיינוס, ובה שלל חנויות מיוחדות, גלידריות ובתי קפה. מטיילים בין החנויות, כולל חנות שודדי ים מגניבה ובה אוצרות מיוחדים. קונים גלידה טעימה ועולים לסיבוב על קרוסלה קלאסית שמתגאה בהיותה אחת העתיקות ביותר בארה"ב.

יום שישי, 3 באפריל 2009 – דאונטאון סן דייגו ושוב גן החיות

מצאנו את המקור!

עוד יום באיזי. נוסעים בבוקר לאיזור העירוני של סן דייגו, ומטיילים בין החנויות. עצירה

לגלידה של ארוחת בוקר, ביקור בחנות ספרים גדולה ושיטוט בין רחובות העיר. הילדים קצת חסרי סבלנות, אבל הנה אבא מבחין במשהו מוזר בשמיים – מעין שקית לבנה גדולה מעופפת גבוה בשמיים. והנה עוד אחד בעקבותיה, ועוד אחת. תעלומה! מי מפריח שקיות בשמי סן דייגו? מתחילים לחפש עוד ועוד כאלו ולהתחקות אחרי נתיב השקיות הלבנות. הילדים רצים על המדרכות ואנחנו בעקבותיהם והנה סוף סוף מצאנו! על המדרכה מול אחת המסעדות מכונה ענקית. מתוך המכונה יוצא מדי דקה גוש קצף ענק בצורת האות B ופורח אל השמיים. מסתבר שמדובר בתעלול שיווקי שאיתנו חצי הצליח – הגענו עד המקום, אבל אל המסעדה לא נכנסנו.

ממשיכים להסתובב ומגיעים אל אצטדיון בייסבול ענק ומבלים קצת זמן במגרש המשחקים שמולו, עם קפה קר לאמא ואבא. אין מה לומר, היום הוא יום חופשי בטיול שלנו… ממש לא עושים כלום. אחר הצהריים, מתחשק לנו שוב לנסוע ברכבל ואנחנו חוזרים לגן החיות לעוד ביקור קצר.

יום שבת, 4 באפריל 2009: עולם הים – פעמיים

היום הוא היום האחרון שלנו בסן דייגו. אנחנו רוצים לקנח בהופעת הלילה הראשונה של שאמו לעונה זו, כולל זיקוקים. ההופעה היתה אחת הסיבות לכך שהארכנו את שהותנו בסן דייגו עד היום. מכיוון שבפעם הקודמת בעולם הים הייתי חולה, אנחנו מתכוונים להקדיש את יום לפארק זה.

פריחה אביבית ליד עולם הים

מגיעים מוקדם בבוקר, עוד לפני הפתיחה וטוב שכך. ליד החנייה אנחנו מבחינים בשביל שמוביל אותנו לטיילת סמוכה. הטיילת ליד הים וגדושה בפרחים. הפרחים מזכירים לנו מאד את ישראל. ים חרציות צהובות, ממש כמו שלנו, והמון פרחים סגולים, מאלו שאפשר לייבש. רון מתיישב להכין שרשרת מחרציות, ואנחנו נהנים מהבריזה, הפריחה והפארק הקטן והמקסים שכולו שלנו הבוקר.

אחרי כחצי שעה, מגיעים לעולם הים עם הפתיחה. אמנם שבת ומזג אוויר נפלא (כרגיל), אבל לא עמוס מדי. הפעם אנחנו "חורשים" את עולם הים. את רוב ההופעות כבר ראינו, אז אנחנו רק משלימים עם הופעת חיות המחמד (מקסים!) ואת שאר היום מקדישים לתצוגות האקווריומים השונים ולמתקנים. אהבנו מאד את פרות הים הענקיות, את מנהרת הכרישים וגם את האקווריומים בהם ראינו מדוזות, דגי פיראנה ואפילו תינוקות של כרישים (עדיין בנרתיקים קטנים ומוארים כך שאפשר לראות את הכרישון מתפתל בפנים). הכל מרשים מאד. כל תצוגה, במסורת פארקי השעשועים, מסתיימת בחנות.

קיר הקרח

יצאנו למסע בקוטב, בסימולטור מסוק שלקח אותנו למסע מטלטל וכמעט התרסק (רק ב"כאילו"). יצאנו ממנו אל תצוגת משלחת מדעית אל הקוטב. הספינה נתקעה בקרח, ועוברים בין המוצגים השונים, שכוללים קיר קרח אמיתי, ספינה ענקית, מזחלות ו… דובי קוטב אמיתיים שוחים בבריכה קפואה וגם לוויתני בלוגה. מרשים ביותר.

דן גילה את נפלאות האטלנטיס, רכבת הרים שהיתה מפחידה מדי בשבילי ובשביל רון. התפצלנו, ובעוד הפחדנים מבקרים בעוד אקווריום, אבא ודן עולים שוב ושוב על האטלנטיס. חמש פעמים נשארו יבשים ובפעם השישית, ישבו בקדמת הקרון ונרטבו לגמרי כשגלשו ממרומי המתקן אל תוך הבריכה. אי אפשר להמשיך כשכל כך רטובים, וממילא התכוונו לפצל את הביקור, אז נפרדים מעולם הים וחוזרים למלון לארוחה קלה, החלפת בגדים ומנוחה.

בערב חוזרים לעולם הים להופעה של שאמו. אנחנו מקדימים ונהנים עוד מהסרט בארבעה מימדים של רחוב סומסום. המימד הרביעי, למי שתוהה, הוא האפקטים המיוחדים שכוללים רוח, גשם, שלג ואפילו מטחי בועות. עוד אנחנו עולים על הרכבל לסיור מעל המפרץ. אפשר להגיד שראינו ועשינו כמעט הכל בעולם הים! נשארה רק הופעת הלילה של שאמו – הראשונה לעונת קיץ 2009.

הקהל מתחיל להתאסף זמן רב לפני ההופעה, ואנחנו עם הזרם. עומדים מול הבריכה של האורקות ונראה שגם הלוויתנים מתרגשים מאד. ברחבי הפארק מוכרים מעין חרבות ג'דיי מוארות ואנשים רבים קונים. אנחנו מצטיידים במאפינס וקפה חם וסוף סוף השער נפתח ומתחילים להכנס למופע. המושבים מתמלאים אט אט בהמוני אנשים והאווירה כמו בקונצרט רוק. מוזיקה ברקע, אנשים מנפנפים בחרבות המוארות ועושים גלים בקהל. אנחנו כבר נהנים מאד מאד.

הופעת הלילה של שאמו

כשההופעה סוף סוף מתחילה ושאמו יוצא אל הבריכה, הקהל המחומם כבר באקסטזה. השאגות עושות לי אסוציאציה של הקולוסיאום ברומא, והעובדה שטורף ענק הוא מסמר הערב רק מחזקת את הרושם הזה. לא נוח לי כל כך עם העניין, אבל לפחות לא זורקים עבדים למי הבריכה להאבק עם שאמו…. בכל זאת, ההופעה היא הופעת רוק בעיקרה, עם להקה שמנגנת שירים בווליום גבוה והלוויתנים מבצעים קפיצות לפי המוזיקה. היייתי נהנית יותר בלי הלוויתנים – חששתי כל הזמן שהם בסטרס מכל האורות, המוזיקה והבלגן. בכל מקרה, הילדים נהנו עד השמיים. הזיקוקים, אגב, היוו אנטי-קליימקס: קצרים ורחוקים.

עייפים, אך מרוצים, אנחנו משרכים דרכנו עם הקהל אל מגרש החנייה לישון את הלילה האחרון שלנו בסן דייגו. מחר יוצאים לדרך אל אריזונה!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט