ימים 86 ו-87 – וושינגטון

הימים האחרונים אצלנו מתאפיינים במפגשים עם "הנייטיבז". שינוי מבורך ומרענן מבחינתנו, אחרי שבועות של "נופים". ביום שני, עזבנו את פורקס ונסענו לעבר דרום מדינת וושינגטון, להתארח בביתם של לארי וסינדי ליד העיירה קאסל רוק. הנסיעה ארכה כארבע שעות, וכמובן ששילבנו כמה עצירות לקפה, אוכל וכדומה. בשעה שתיים התקבלנו בלבביות על ידי סינדי ובנה טי.ג'יי., ששמחו להראות לנו את נפלאות המקום. מאוחר יותר הצטרף אלינו גם אב המשפחה, לארי, לאחר שסיים את יום עבודתו בבית המרקחת אותו הוא מנהל.

המשפחה מתגוררת על שטח של אי אלו עשרות אייקרים ליד העיירה קאסל רוק, בין סיאטל לפורטלנד. מרבית השטח מוקדש לגידול ארוך טווח: יער עצים שמיועד להכרת בעוד כמה עשרות שנים. איתם חיים כמה סוסים, שני כלבים וחתול, ומספר בלתי ידוע של דגים בבריכה הענקית שליד הבית. הבריכה גדולה כל כך, שהילדים לוקחים סירה ושטים בה ודן נהנה גם הוא מהפעילות הנחמדה הזו.

לארי לקח את צחי ואת עמוס, כל אחד בתורו, לסיבוב על הטרקטורון כדי להראות להם את היער. טי.ג'יי. בן השבע קיפץ עם הילדים בטרמפולינה הענקית, לימד את הילדים לירות ברובה טוטו, הדגים לנו נסיעה באופנוע שטח (אמיתי! עם מנוע! לילד בן שבע!) וכאמור, השיט את דן בסירה וכמעט "קילח" אותו במזרקה. על רכיבה על סוסים ויתרנו, אבל בהחלט לא השתעממנו! ארוחת הערב כללה דג סלמון ענקי שנידוג באותו היום בנהר המקומי ומטעמים אמריקניים "קלאסיים" כמו סלט תפו"א וברוקולי מוקרם. תענוג.

למחרת, יצאנו עם סינדי וטי.ג'יי. לבקר בהר סיינט הלנס הסמוך. שעה וחצי של נסיעה בנופים ההרריים, הביאה אותנו אל מרכז המבקרים בג'ונסטון רידג'. לאורך הכביש, פריחה מרהיבה בגווני אדום וסגול. מיהרנו להכנס את מרכז המבקרים לצפות בסרט שעמד להתחיל וכך "פיספסתי" צילום של ההר. מאוחר יותר, כשיצאנו שוב, ההר כבר כוסה בענן והמראה היה שונה.

בילינו כשעתיים במרכז המבקרים, בילוי שכלל צפייה בסרט המרשים, הרצאת ריינג'ר ומילוי חוברות ג'וניור ריינג'ר. לסיום, הוסיפו הילדים תג נוסף לכובעים העמוסים! אחרי ארוחת צהריים ליד הנהר, בחברתם של סינדי וטי.ג'יי., שבנו לביתם והעברנו את הזמן בכיף עד לארוחת הערב שהיתה בסגנון מיוחד – Hobo Stew, שזה בתרגום חופשי "נזיד ההומלסים". על הדלפק נפרסו שלל רכיבים: בשר טחון, מיני ירקות, גרגרי תירס, אפונה, בצל, תפוחי אדמה ועוד ועוד וכן שלל מיכלי תבלינים. כל אחד קיבל פחית ריקה גדולה ובתוכה הרכיב את הנזיד האישי שלו, שכוסה בנייר כסף והונח במרכז מדורה שהודלקה בחוץ. ישבנו כולנו סביב המדורה, פיטפטנו ונהננו מנזידים טעימים.

זהו. למעשה, אני יכולה לכתוב פה גם על היום ה-88, נטול התמונות. נסענו לפורטלנד, התמקמנו במלון בסט ווסטרן ליד שדה התעופה, עשינו קצת קניות ושופינג ויצאנו בערב לבקר חברים מקומיים. עד כאן, מפורטלנד אורגון.

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. אביה

    שלום ענת,
    אני נהנית מאוד לקרוא את סיכומי קורותיכם ומתרשמת מהתמונות.
    מצאתי משהו שחשבתי שיכול להיות לכם מעניין ולפי תוכנית הטיול עשוי אף להתאים מבחינת מיקום וזמנים:
    http://www.nps.gov/lewi/planyourvisit/saltmakers-return.htm

    גם אם לא מתאים מאחלת לכם שתמשיכו להנות, ללמוד ולהתלכד,
    אביה

התגובות נעולות.