מעדכנת בזמן אמת לגבי קורות היום ה-85 – יום ראשון, ה-7 באוגוסט… יום עמוס!
יצאנו בבוקר, אחרי עיכובים הקשורים במציאת לינה בפורטלנד, ופנינו מועדות לחלק המערבי של פארק אולימפיק. מזג האוויר היה נפלא, עם שמיים בהירים ותכולים מעלינו. כשהתקרבנו לאיזור העיירה פורקס, הבחנו מרחוק בתופעת טבע: ענן אפור וסמיך מכסה את האיזור ובנקודה מסוימת פשוט עוברים מיום מואר ושמיים כחולים לשמיים בצבע אפור מתכתי. פתאום לשום דבר אין צל, וכאילו נכנסנו לאיזור דימדומים מוזר. לא פלא שפורקס היא העיירה המככבת בסידרת הערפדים דימדומים!
לאחר כשעה וחצי נסיעה, הגענו לחוף ריאלטו, שהומלץ על ידי הריינג'ר בהוריקן רידג' כמקום מתאים לטיידפולינג – סקירת בריכות ים בשעות השפל. הגענו בזמן לקראת שיא השפל, חנינו בחניון המוסדר וירדנו אל החוף האפרורי.
לא הערכתי מראש עד כמה רחוק איזור בריכות הטיידפולינג מהנקודה בה חנינו וירדנו לחוף – חוף מוזר, אבנים אפורות, על חול אפור מתחת לשמיים אפורים, ולצד רצועת החוף, גזעים ענקיים שנשטפו עם הגלים ואחריהם יער ירוק.
חוסר תיאום בינינו הביא לכך שאני והילדים צעדנו לעבר הסלעים הגדולים ואילו צחי וההורים נשארו ותהו לאן אנו הולכים ומתי נשוב. אני והילדים צעדנו וצעדנו וצעדנו, כשהסלעים הענקיים ביניהם נמצאות בריכות השפל, מתעתעים בנו והולכים ומתרחקים. מה שנראה לי בתחילה ככמה מאות מטרים ספורים התברר כלמעלה משני קילומטר…
למרות שרון קצת התלונן על ההליכה הרבה, גם הוא הסכים שהיה שווה. באיזור סלעי הענק חיכו לנו בריכות מים בסלעים שנחשפו על ידי השפל ובהן שושני ים ירוקות, כוכבי ים סגולים וכתומים ואפילו קצת סרטנים ודגיגים. הילדים טיילו בין הבריכות ומצאו "אוצרות" בכל פינה ואני השתדלתי לא להחליק על הסלעים והצטערתי שצחי, עמוס וציפורה לא איתנו. כיוון שראיתי שהם לא מגיעים, קיצרנו את זמן הגילויים בבריכות ויצאנו בדרך הארוכה בחזרה. בדרך ראינו שחפים וגם כלב ים אחד שוחה בין הגלים!
משם, נסענו לחלק השני המתוכנן להיום – ביקור ביער הו – Hoh.
נסיעה של כשעה וחצי מחוף הים, דרך העיירה המוזרה פורקס, הביאה אותנו אל מרכז המבקרים של היער. כל החלק האחרון של הנסיעה עובר בתוך היער העבות והמיסתורי – עצי ענק עם זקנים של טחב ואיזוב משתלשלים מהם.
נכנסנו למרכז המבקרים והילדים סיימו את חוברות הג'וניור ריינג'ר. ריינג'ר ג'ון שמח לשמוע שאנחנו מישראל ומיד הדגים לנו את אוצר המילים שלו בעברית שכלל "יער גשם", "שלג" ו"זבוב" (למה זבוב, תיכף תבינו). כמובן, מיד שאלנו לגבי הקשר הישראלי וזה הסיפור ששמענו – בעבר סייע הריינג'ר למשפחה ישראלית שנתקעה עם הרכב בפארק. לאות תודה, נתנו לו שוקולד "פסק זמן" שנעם מאד לחיכו והוא ציין זאת בפניהם. הם שלחו לו עוד "פסק זמן" אחר כך וכנראה שכתבו על זה בפורום כלשהו, כיוון שמאז היו עוד ישראלים שהביאו לו או שלחו לו "פסק זמן". אם מישהו מכיר את הסיפור מהזווית המקומית ויודע היכן כתבו על הריינג'ר חובב השוקולד הישראלי, אנא ספרו לנו.
מכל ההתקשרויות שהיו לו עם ישראלים, למד גם מילים הקשורות בעבודתו כריינג'ר בפארק ושמח להדגים לנו. "זבוב", אמר בשמחה כשהגיש לנו זבובים מתים… בהם האכילו הילדים את דגיגי הסלמון שבערוץ הנחל שליד מרכז המבקרים.
אחרי שיג ושיח מרובים, התפנה ריינג'ר ג'ון לבדוק את חוברות הג'וניור של הילדים ולהשביע אותם בטקס רשמי, יחד עם ילד נוסף, להיות ריינג'רים טובים של פארק אולימפיק.
רק אז פנינו ללכת בשבילי הפארק, כשבחרנו ללכת גם בשביל האשוח (Spruce Trail) ומיד לאחריו בשביל ה-Hall of Mosses. שניהם יפים מאד, ושניהם הרבה פחות רטובים בחודש אוגוסט ממה שראיתי בתמונות. עדיין, אין מה להתלונן, מזג האוויר היה פשוט מושלם ליום טיול שכזה ובילינו שעתיים נהדרות בחלק היער של היום.
ועכשיו לנפילה של היום…
כבר במרץ, הזמנתי מקומות בפורקס במלון הנקרא פורקס מוטל. כזכור, בחודש יוני החלטתי להפסיק לעבוד בתוך סד של הזמנות מראש ולבטל את כל הזמנות המלונות בטיול (למעט אלו שבקנדה). כשחיפשתי בהתראה קצרה יחסית לינה לאתמול בלילה ולהיום בלילה בפורקס, הסתבר שיש חסרונות לספונטניות – לא נותרו חדרי מלון פנויים בפורקס לשבת בלילה (ליל אתמול), מה שאילץ אותנו להשאר שלושה לילות בפורט אנג'לס ולהזמין רק לילה אחד בפורקס במלון פאסיפיק אין.
לכל מי שחושב שאני מצטיינת בתכנונים… הנה, היום הגענו לפורקס וממש לא זכרתי כבר באיזה מלון הזמנתי חדר. פורקס מוטל ישב לי בראש, אבל לא הייתי בטוחה שאכן פה הזמנתי להלילה. החלטתי להכנס לפורקס מוטל, לבדוק ולהשתמש ברשת האינטרנט שלהם לבדוק באימייל שלי איפה הזמנתי.
עוד אני מספרת בחיוך לפקידת הקבלה שאינני זוכרת אם הזמנתי אצלם או במלון אחר, ובינתיים מתחברת במקביל לרשת שלהם מהאייפון והנה – הפתעה! הפקידה בודקת במחשב ומודיעה לי שאכן יש הזמנה על שמי… לאתמול! לטענתה, היתה הזמנה לשני לילות, אתמול והיום בלילה. כיוון שלא הגענו אתמול בלילה ולא ביטלנו, חוייבנו במחיר הלילה של אתמול… אני די הייתי בטוחה שביטלתי את ההזמנה, אבל לא מצאתי הוכחה לכך באימיילים שלי, כך שאו שהתבלבלתי אני, או שהמערכת שלהם עשתה טעות – מי יודע. כך או כך, חוייבנו על ליל אמש, כפי שנהוג במקרה בו מזמין החדר אינו מופיע.
עגמת הנפש שלי כפולה – לא רק שחוייבנו עבור לילה בו לא שהינו במלון, אלא שמדובר היה בלילה בו כן רציתי להיות בפורקס, רק לא הצלחתי למצוא מקום פנוי… מי שרוצה יכול לראות פה גם זווית מבדחת משהו – לא היה חדר פנוי בין היתר כי החדר הזה היה תפוס על שמנו… כנראה שיקח קצת זמן עד שאני אצליח להנות מהבדיחה…
לפחות לא חוייבנו בעלות הלילה השני – ואותו, כלומר הלילה, עשינו במלון פאסיפיק אין בצד השני של הרחוב. אחרי הפרצוף הכועס והזועף של הפקידה בפורקס מוטל, שכנראה חששה שאתחיל לריב איתה ולדרוש החזר, שמחתי לעזוב את המקום ולהגיע לכאן.
זהו. מעבירים לילה בפורקס. לארוחת ערב יצאתי עם עמוס וציפורה לדיינר המקומי וכך הזדמן לי ללכת עוד קצת ברחובות העיירה המוזרה הזו. הצבע האפור המתכתי שולט כאן, ונראה כאילו אפרוריות העננים שואבת את הצבעים, מעלימה את הצללים ובאופן כללי מעניקה למקום חזות חד-גונית מדכאה למדי. בכלל, למרות שהיה לנו יום עם חוף ים ויער, תוכלו לראות בתמונות שמדובר בנופים "גותיים" ואפלים למדי… אין ספק שהגברת מאיירס, שכתבה את ספרי דימדומים מביתה שטוף האור שבפניקס, אריזונה, בחרה באיזור מושלם לסיפור אהבה הזוי בכיכובם של ערפדים ואנשי זאב.
תודה על החיזוקים! בכל זאת עשיתי לעצמי ועדת חקירה קטנה, והגעתי למסקנה שאת הביטול עשיתי, אבל כנראה היתה תקלה במערכת. לקח לעתיד: לודא שמגיע אימייל ביטול!
היי ענת,
עוקבת אחריכם עוד מההתחלה… מוכנה להתחלף איתך עכשיו ואפילו לשלם על יומיים!!!! אין עליך בתכנונים ובביצועים. ה"פאשלה" הקטנה זניחה ונסלחת…על זה נאמר "צרות של עשירים". תמשיכו לעשות חיים.
הי ענת,
כזה טיול, כזה תכנון, כזו הפקת אתר, כזה תקתוק… אז נפילה אחת קטנה,זניח!