עזבנו את קאנמור בדרכנו אל ג'ספר – היעד הצפוני ביותר במסלול הטיול שלנו. הנסיעה לג'ספר עוברת בכביש בעל השם הציורי – דרך שדות הקרח ולאורכה נקודות עצירה רבות לתצפיות.
נסענו והצצנו באגמי באו היפים מהרכב, ואת העצירה הראשונה שלנו הקדשנו לקרחון רגל העורב – משטח קרח ושלג קפוא שיושב על הר מולנו ונראה לא מאד שונה מכיפות מושלגות אחרות שראינו באיזור.
העצירה הבאה – אגם פייטו, אותו אי אפשר לראות מהכביש. פונים ונוסעים בכביש צדדי אל מגרש החניה. שביל יוצא ממגרש החניה ומטפס ומטפס… יש לי קצת דה-ז'ה-וו מלייק אגנס וככל שהשביל ממשיך ומטפס, אני מתחיל לדאוג שאולי גם פה יש איזה אגמון קטן.
הפעם, פייטו לייק מספק את הסחורה! אגם מדהים עם צבע שפשוט לא נראה אמיתי. כאילו מישהו שפך פנימה חביות של גוון מיוחד של טמבור – ציאן בוהק. בהחלט מראה ששווה עשר דקות עלייה.
הנסיעה ממשיכה ואנחנו חולפים על פני נופים מדהימים ביופים, גם אם לא בדיוק שדות קרח. מדי פעם קרחון, מה שנקרא כאן Glacier, שפירושו משטח שלג ענק, מהודק עד למצב קרח, שלא נמס גם בקיץ.
מול קרחון אתאבסקה, נמצא מרכז מבקרים גדול וממוסחר מאד. ממנו יוצאים טיולי האוטובוסים המפורסמים, אלו עם הגלגלים הענקיים, שנוסעים על קרחון אתאבסקה למבט מקרוב. אנחנו עוצרים כדי לקנות כרטיסים לסיור אתאבסקה רגלי דווקא ומזמינים לנו ליום המחרת מקומות בסיור הרגלי. קפה לעירור הנהגת והנווט וממשיכים לכיוון ג'ספר, בה נבלה את שלושת הלילות הקרובים.
מגיעים אחרי כשעה וחצי נסיעה אל העיירה החביבה ומוצאים את ה-B&B שהזמנתי מראש. המקום הומלץ מאד בטריפ אדוויזר, אבל היו לי קצת חששות, כיוון שהפעם מדובר במקום עם שירותים-מקלחת משותפים עם הדיירים האחרים. המחיר האטרקטיבי מאד לג'ספר בעונה זו – רק $90 לכולנו – וההמלצות הכריעו בעד, וקבלת הפנים החמה של ג'רי בעל המקום מרגיעה אותי מאד. בסה"כ, יש במקום עוד אורחת אחת, ויש מקרר, מיקרוגל, כלים וכו'. ההפתעה הגדולה והמשמחת מכל – יש אינטרנט! מהיר וחינם לאורחים! ואין מדובר בדבר של מה בכך בג'ספר, כפי שגיליתי בימים שאחרי כן. אין הרבה הוטספוטס כאן ובינתיים לא ראיתי אף אחת בחינם.
אחרי מנוחה קצרה, יוצאים אל העיר, ופוגשים לארוחת הערב את "ערבה" מפורום צפון אמריקה באתר למטייל, ואת בנזוגה ושלושת בנותיה. איזה כיף, להעביר ערב בעברית, עם משפחה נחמדה מישראל! הילדים מפטפטים בלי סוף, וגם אנחנו. מקנחים בגלידה בחנות הממתקים המקומית ואחרי ביקור בקראוון של ערבה ומשפחתה, אנחנו נפרדים לשלום והולכים לישון. מחר, יום קרחון!
כל כך כיף לקרוא את הבלוג שלכם, גם אנחנו מטיילים וכרגע אנחנו באיזור נפה ומתקדמים צפונה בדרך לרוקיז
אורלי
אני ממשיכה לעקוב אחריכם בהנאה. הטיול שלכם מזכיר לי נשכחות, בין היתר את הרוקי'ס הקנדיים שהיו יפים מאוד. אנחנו עכשיו בהרי הרוקי של קולורדו, גם פה נוף עוצר נשימה.
ענת הי,
התמונות מדהימות! בטוח שאין ל פוטושופ במחשב? סתם בצחוק…
אני יושבת ומסתכלת ופשוט לא מאמינה – כבר ראיתי הרבה תמונות, אבל שלך פשוט מזילות ריר, אין לי דרך אחרת להגיד את זה.תמשיכי להעלות תמונות כאלה, אני ממש מחכה להן, ואני בטוחה שאני לא היחידה.
תמסרי ד"ש לערבה, שבטח לא מודעת לזה, אבל יש לה חלק גדול בטיול שלנו (שיגיע כבר…), ותמשיכו לבלות ולשתף את כולנו.
בת 7