היום ה-66 – קנדה, אה?

אל תקראו את זה בקמץ, אלא בצירה. הקנדים נוטים לסיים משפטים בביטוי – eh? ומכאן הכותרת.

פוסט קצר לתיאור היום ה-66, בו הגענו אל הרוקיז הקנדיים.

יצאנו בנסיעה מקרנברוק, ובעיירה רדיום ספרינגס פנינו מזרחה אל פארק לאומי קוטנאי. מזג האוויר סגרירי, שלא לאמר חורפי. בחוץ 12 מעלות, מעונן וגשם לפרקים. ממש חורף ישראלי. עוצרים מעט לתמונות ובעיקר מצלמים מהרכב. המעבר בין קירות הסלע בכניסה לפארק מרשים ואחריו בעיקר יערות ויערות ועוד יערות. רכב לצד הדרך מרגיש לנו כמו "חיות בדרך" ואנחנו עוצרים ורואים אייל  מוס יפהפה, זכר עם קרניים גדולות, לצד הדרך. רון מנמנם, ודן מתחיל לצעוק בקול "מוס! מוס!" כדי להעיר אותו. מה לעשות שזה מבריח את המוס מיד לתוך היער. בקושי צילמנו קרן מטושטשת…

לא נורא, אנחנו בטוחים שעוד נראה מוס (וכבר ראינו הרי). ממשיכים בדרך ועוברים דרך צומת לייק לואיז אל הכביש המהיר. חולפים על פני באנף לימיננו וממשיכים הישר לקאנמור. בניגוד לחששותי, קאנמור עיר מקסימה. גם היא נטועה בין הרים מכל הצדדים ויש בה כל מה שצריך. החדר שקיבלנו נהדר – מרווח מאד ועם מטבח מאובזר. מתאים לנו מאד להפסקה של חמישה ימים בנדודים.

הילדים נשארים בחדר לשחק ואני וצחי יוצאים לטיול רגלי אחר הצהריים. בתוך העיר, מסלולי הליכה, כולל בתוך יער קטן שבו שני נחלים ובריכות. מקסים ומדהים שזה בתוך העיר. האגמונים נראים לי רדודים ואני תוהה בקול רם אם הם מתייבשים בקיץ. אופס, הרי עכשיו קיץ… 11 מעלות בחוץ וסגרירי, אז קל להתבלבל.

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. יש! עוד מישהו חושב כמוני.
    אני כל כך שמחה שנהניתם בקנמור
    אילו ידעתי שסביבתה כלכך יפה לפני שהגענו הייתי מוסיפה לי יום שהייה.
    חסר לי כחודש מימי טיול שלכם (לפני יום 60 ) איך מוצאים???

כתיבת תגובה

סגירת תפריט