היום ה-64 – פארק גליישר

אחרי שראה אתמול בערב את תמונות הגריזלי ושמע את הסיפורים, רון שלנו החליט שדובים זה כבר לא מפחיד ושהוא מצטרף אל אבא לטיול רגלי. השניים יצאו בשמונה בבוקר מהחדר וכיוונו את עבר השביל שמוביל אל הקונטיננטל דיוויד, הוא קו פרשת המים של היבשת. כמובן שאלו הן הנקודות הגבוהות בפארק ולפיכך אינן נגישות בימים שלו בשל השלג העמוק. השבילים נסגרים כולם בנקודות מסויימות, פשוט כי השלג עמוק מדי.

אני לא מצטרפת, מפאת בעיות ברכיים ודן לא מצטרף כיוון שעדיין הוא לא מרגיש בשל דיו למפגש עם גריזלי על השביל… כדי לא לבזבז יום, אני ודן מחליטים לצאת לסיור רכוב ונוסעים לנו שנינו אל עבר הדרך החוצה את הפארק ממערב למזרח, דרומית לאיזור מאני גליישר, המכונה באנגלית : Going to the Sun Road או בקיצור ה-GTTS. דרך זו נחשבת לפלא הנדסי ממש, כיוון שבחלקים ממנה הכביש פשוט חצוב בצלע ההר.

הדרך מקסימה, אין מה לדבר, ואנחנו סופגים את הנופים ונקלעים לויכוח מתמשך. דן טוען שבהשוואה לגליישר "הנוף בילוסטון זה זבל", ואני יוצאת להגנת כבודו של ותיק הפארקים. לבסוף דן מתרצה ואנחנו מסכימים שגליישר פשוט יפה יותר, אבל ילוסטון גם הוא מאד מיוחד. בדרך, באחד העיקולים של הדרך, עצירה של מכוניות ומבט מקרוב מגלה שלושה יצורים מצחיקים, מעין סנאי ענק פרוותיים. כנראה אלו הם marmot, שפני הסלע המקומיים, אבל אלו החליטו גם לדגמן בפוזות מצחיקות.

נסענו לנו עד הנקודה הגבוהה בכביש – מעבר לוגאן. הקטע הזה מכוסה שלג מכל עברי הכביש. עד לפני כשבוע וחצי, היה המעבר סגור לתנועה בגלל השלג (כלומר, אי אפשר היה לנסוע בכביש זה מצד אחד של הפארק אל צידו האחר). עכשיו הכביש פנוי ומפולס, אבל עדיין ערימות של שלג בכל מקום. טיול קצר של כמה מטרים על השלג ו… הפתעה! גדי של עז הרים מלחך עלים להנאתו!  אחרי משחק קצר בשלג, אני מחליטה שהגיע הזמן להסתובב. נסענו כשעה וחצי כדי להגיע לנקודה זו (הדרך איטית מאד בקטעים מסויימים, עקב עבודות בכביש).

אחרי עצירה לקפה בשביל אמא ושוקולד בשביל דן, ממשיכים בחזרה לכיוון מאני גליישר. עוד לפני שמגיעים לנקודת הכניסה לפארק, שני רכבים בצד הדרך, לא באיזור בו הם אמורים לעצור וברור לנו שיש חיה מעניינת – אולי סוף סוף גם אנחנו נראה גריזלי? בהתרגשות עצומה, מציצים והנה אמא מוס גדולה ודקת רגליים וליד עגל מוסון יונק. מקסים!

ממשיכים לנסוע וכמה מאות מטרים אחר כך, שוב רכבים עוצרים בכביש והפעם – בינגו! – גריזלי גדול חוצה את הדשא לכיוון האגם. עד שעצרתי בצד, שלפתי את המצלמה ורצתי אחריו, הוא כבר ירד אל הנהר. אבל אני ודן היינו מרוצים מאד – מוס, גריזלי וגדי עז הרים – הצלחה מסחררת!

כשעה אחרי שחזרנו, גם אבא ורון חזרו לחדר. הם נהננו מאד, אבל לא ראו הפעם דובים ורון קצת התאכזב מכך שהוא "היחיד במשפחה שלא ראה גריזלי". בכל זאת, נהנה מאד מאד מהטיול והיה מלא רשמים ואת התמונות היפות שלהם תוכלו לראות גם כאן בגלריה.

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. אל השחר חגית

    הי משפחה שלי יקרה שבת ה23 אתם עוברים לפי הלוז שהשארת, מקווה שאתם נהנים וחוווים
    שמרו על עצמכם הרבה אהבה נשיוקים וחיבוקים רון ודן
    להשתמע , מחר יום ששי ערן יביא את נועה מזמן לא היתה איתי ובשבת ניסע אליו אני מקווה לראות הדירה החדשה
    נו עוד שבוע יצטרפו אליכם אורחים חשובים ויקרים תהנו

    1. ענת

      אנחנו מתגעגעים ואני מקווה שנוכל לארגן איזו שיחת סקייפ כשנמצא רשת נורמלית. אני אנסה עוד מעט.

  2. בת7

    ענת הי,
    אני כל כך נהנית מהבלוג שלך, ואני עוקבת אחריכם ממש ברמה היומיומית.
    הריטואל הוא – קודם בודקים מיילים בבוקר, ואז בודקים אם ענת העלתה פוסט חדש.
    אם לא העלית, אני גם מתאכזבת, אבל גם שמחה שמחר או בעוד יומיים יהיה לי הרבה מה לקרוא בבת-אחת!
    התמונות שלכם מדהימות, ועושות חשק לצאת לשם מייד. אבל מכיוון שיש לנו כרטיסים לסוף ספטמבר (זה עוד המון זמן!) אז נחכה בסבלנות.
    בינתיים פתחתי בלוג בעצמי, שהמטרה שלו היא לשמור על קשר עם המשפחה, אבל גם כדי לתעד לעצמי את הדברים.
    אם זה יעניין אתכם אתם מוזמנים: http://bat7sarig.blogspot.com/2011/07/blog-post.html
    .כרגע הוא דל למדי, אבל בוודאי יתמלא בהמשך.
    תמשיכי לפרט ככל שיהיה לך כוח, אני נהנית מאוד גם מתיאורי ה"חיים בדרכים".
    תשמרו על עצמכם,
    בת 7

    1. ענת

      בת 7, מזל טוב על הסייט ביוסמיטי! נהדר שיש לך גם בלוג – ותודה על ההשתתפות פה. אני מקווה להמשיך להתעדכן!

  3. אשתו של אורי

    אני דווקא מחובבי המוסים – יש לי חולצת "מוס אמריקה" ולפונפונית שלי יש חולצת "I moose have a hug".
    היינו בפארק גליישר, ובילוסטון היינו פעמיים ואפילו ברוקיס הקנדיים היינו ואף פעם, אף פעם (!) לא זכינו לראות מוס. ועוד מוסה (!) ועוד יונק (!)… בעעעעעעעעע…. טוב, נצטרך לשכנע את הבעל שחייבים לצאת לעוד טיול.

    1. ענת

      אשתו של אורי, וואו, אכן סיבה טובה להמשיך להגיע! בינתיים, יש לנו שלושה מוסים ועוד כמעט-מוס אחד… אני גם מאד אוהבת את המוסים. איך אפשר לא לאהוב את הפרצוף הזה? ועוד עם הרגליים הדקות העקומות שלהם. מתוקים!

  4. מירי

    איזה יופי של תמונות ויופי של טיול!! ניראה שאתם נהנים בטירוף. כמה כיף לכם. המשך טיול מהנה

    1. ענת

      מירי, תודה רבה!

  5. לינה

    הסבל האל אנושי נשפך מהתמונות שלכם, תמשיכו לעשות חיים !

    1. ענת

      לינה, מי כמוך יודע כמה קשה פה…. תודה!

  6. ענת

    או במילים אחרות, כל דב ביג' יומו…. מחר אמשיך – עכשיו כבר חצות וחצי והגיע הזמן לישון. ענת.

  7. ענת

    הי אורי. פרה פרה, או כמו שאומרים אצלנו, דוב, דוב. הדובים האלו שייכים לפוסט של מחר, שענת עדיין לא העלתה. צחי

  8. אורי

    ענת לא סיפרת על הדובה והגורים שרון ודן פגשו ליד האוטו

התגובות נעולות.