אחרי שראינו את פארק הר רוקי ואת ילוסטון, תהיתי מה יוכל עוד פארק בהרי הרוקי לחדש לנו. אז זהו, שהמון. פארק גליישר לא דומה לשום דבר שראינו קודם לכן. קשה קצת לתאר את היופי הזה, אבל אנסה. מבחינת הצורות ומבנה הנוף, יש כאן שילוב של פסגות דרמטיות, מעוטרות פסי שלג לבן, ועמקים בצורת U, שבתחתיתם זורם נהר או מונח לו בשלווה אגם גדול שמשקף את הפסגות סביבו.
לכך הוסיפו את הצבעים המדהימים, החל בסלעים שמעבר למשחקי השחור והאפור, מפתיעים פה באדום ובטורקיז תכלכל בריכוזים שונים, המשך בנהרות והאגמים שמתהדרים בגווני איזמרגד וטורקיז וכלה בירוק העז – גם ירוק כהה עמוק של העצים, המעטרים את בסיסי ההרים וגם ירוק רענן של צמחים חד-עונתיים ושיחים. מבט מקרוב מגלה שהירוק הבהיר מנוקד בשלל צבעי הקשת – פרחים אדומים, ורודים, סגולים, צהובים, כחולים ולבנים. מקסים.
על כל הנוף המרגש הזה, הוסיפו ריכוז של בעלי חיים שעוד לא ראינו כמותו. איילי מוס, איילים רגילים, מרמוט, ביגהורן שיפ, עיזי הרים, דובים שחורים ודובי גריזלי. את כל אלו ראינו אנחנו בפארק. בגדול, כדי לראות חיות בגליישר, צריך פשוט להסתובב בו, בין אם ברכב או ברגל.
ואחרי כל ההקדמה הפואטית משהו, נפרט באופן פרקטי יותר… אז איפה הייתי?
בשלושת הלילות בפארק לנו באיזור מאני גליישר. קמנו בבוקר הראשון בפארק ויצאנו אל עבר מלון מאני גליישר, המרוחק כמייל אחד מהחדרים בהם ישנו. התכנית היתה להצטרף לסיור עם ריינג'ר, שמתחיל בהפלגה על אגם סוויפטקרנט וממשיך רגלית במסלול של כמה קילומטרים עד קרחון גרינל. קצת חששתי, כי ברך שמאל שלי עשתה צרות, אבל קיוויתי שסיור ריינג'ר איטי, והליכה עם מקלות, יעזרו לי לעבור את היום בשלום.
ההפלגה אמורה היתה לצאת לדרך בתשע, ואנחנו התייצבנו רבע שעה קודם לכן במקום. מסתבר שההפלגה הספציפית הזו התמלאה עד אפס מקום כבר יומיים קודם לכן ואותנו רשמו ברשימת המתנה… במקום ה-15! בתשע בערך, יצאה הספינה לדרך, ועל גביה הריינג'רית המדריכה, ואנחנו נשארנו עם הממתינים ברציף. המארגנים החליטו להוציא הפלגה נוספת, שתצא לאחר חזרת הספינה כמובן (יש רק אחת), חצי שעה לאחר מכן. ההבנה שנצטרך "לרוץ" אחרי הריינג'רית, מה שלא היה ריאלי עם הברך שלי, בשילוב עם המחיר הגבוה של השיט ($69!) הביאו אותנו להחלטה לוותר ולעשות טיול רגלי סביב האגם במקום.
בדיעבד, הכל לטובה. כבר אחרי כמה מאות מטרים הבנתי שעדיף לי לחזור לבקתה ולנוח… צחי סבל מאד באותם מאות מטרים, כיוון שאני והילדים עברנו ל"מצב גריזלי" של לחץ וקפיצה מכל רחש ביער סביבנו. להגנתנו יאמר, שבגליישר, בניגוד לילוסטון, יש ה-מ-ו-ן דובי גריזלי. אם בילוסטון סוגרים שביל בגלל "פעילות דובים", כאן אי אפשר. אם היו עושים זאת, כל שבילי הפארק היו סגורים באופן קבוע… בקיצור, אחרי מאות מטרים בודדים בשביל המיוער, החלטנו על שינוי תכניות. אני והילדים חזרנו לחדר וצחי המשיך לבדו לסיור מסלול גרינל (הגרסה הארוכה, בלי השיט).
את הבוקר העברתי אני בסידור הרכב באופן יסודי, אחרי שמים מהצידנית (קרח מומס) נזלו על הקרקעית והרטיבו את מה שאחסנו בתאים שברצפה. הילדים היו מרוצים מאד על כך שניתן להם לשחק במחשב. בלי כלום אי אפשר, ולכן בצהריים עשיתי מאמץ, לקחתי את הילדים ואת מקלות ההליכה והצטרפנו לריינג'ר ריק לסיור טבע קצר ביער שליד החדר. רק כדי לסבר את האוזן, לריק היו המון סיפורים על דובי גריזלי שהתהלכו באותם מקומות ושנצפו בסיורים אחרים, כל זאת במרחק חמש דקות הליכה מהחדרים. עוד אנו חוזרים מנקודת התצפית ליד האגם ושמחה וששון, דובים חצו את השביל מאה מטר מאיתנו. דובים שחורים ולא זכינו לראותם כי הם מיהרו לברוח במעלה הגבעה. הרבה חיות כבר אמרנו?
אבל למה להרחיק עד עדותו של ריינג'ר ריק כשצחי שלנו עצמו חזר והצטרף אלינו לסיור ובילינו את חלקו הראשון בהאזנה לשני מפגשי גריזלי שהיו לו על הטרייל? השביל עמוס למדי, כך שהוא עמד יחד עם עוד כעשרה מטיילים והם התלבטו יחד איך לעבור כשדב גריזלי עומד במרחק כחמישה מטרים מהשביל וזולל צמחיה מקומית? בסופו של דבר, לאחד מהם נמאס והוא החליט פשוט ללכת על השביל, והדב נע לאיטו ופינה דרך. אגב, קצת לפני כן, הדב היה עצבני יותר, כיוון שנאלץ להבריח מהמקום דב שחור, כך לפחות לדברי המטיילים האחרים שהיו במקום…
קצת הלאה, מימין לשביל, פגשו בדב גריזלי אחד, מטייל להנאתו ואם שני אלו לא מספיקים, צחי פגש גם ריינג'ר עם ציוד איתור רדיו, שעקב אחרי דובה עם שלושה גורים. לדבריו, היא שוטטה במרחק כמה מאות מטרים מהשביל…
חוץ מזה, היה לו טיול נפלא עם נופים מהממים. הוא הלך בשביל עד הנקודה בה השביל סגור מפאת השלג ואז עוד קצת… את הנופים המדהימים, תוכלו לראות בתמונות –
מדרום דקוטה אתם מגיעים לצד המזרחי של גליישר, הצד של מאני גליישר. בגדול, כדאי לכם להיות שלושה ימים בצד המזרחי וביום הרביעי לחצות את ה-Going to the sun road עד סופה. מסלולים יש בלי סוף, השאלה באיזו רמת קושי אתם רוצים. אחד המסלולים המשגעים מתחיל מאמצע ה-Going to the sun road וחוצה את ההרים עד מרכז המבקרים במאני גליישר. זה מסלול של כעשרים קילומטר, ויש מקום ללינה באמצע, אבל אפשר גם לעשות אותו ביום אחד, אם אתם טרקרים רציניים. הוא נקרא ה-Highline Trail והוא מומלץ בחום רב גם אם רק יוצאים בו לכמה קילומטרים וחוזרים. הוא מתחיל במרכז המבקרים Logan Pass.
יש כמה מסלולים מעולים בצד של מאני גליישר, אבל שוב, השאלה מה המרחקים שאתם מוכנים ללכת. יש גם סיורים בהדרכות ריינג'רים בכל מיני אורכים, צריך לבדוק באתר הפארק לגבי הימים הספציפיים. הם חינמיים ומומלצים בחום.
והנה פוסט חדש בשבילכם – http://gosite.co.il/westcoast/?p=9312 !
היי ענת, אנחנו מגיעים מדרום דקוטה לגליישר ל4 לילות, חיפשתי מידע באינטרנט על איזה מסלולים ולא כלכך מצאתי, על מה את ממליצה לעשות?
תודה
שלומות מארצנו החמימה(לוהטת)
אנחנו עוקבים אחר מסעותיכם מזה תקופה, בעלי מדווח ואני מתפעלת…
עד שנועה שלנו (הקטנה) הביטה בתמונ ות ואמרה " אני מכירה אותם, הם לומדים בשבילים…"
לאחר מכן, נפל אסימון….
חייבת להגיד שלאחר שרואים את הנופים הקסומים והזמן הבלתי מוגבל (בערך…) העומד לרשותכם, נותר להתקנא ולשאול את עצמנו שאלות מהותיות על היחסיות בין זמן העבודה לבין הזמן אותו אנו מקדישים לעצמנו, לסביבה ועוד ועוד…
בכל אופן, אנחנו מתכוננים לטיול מערבה לארה"ב וכתיבה שלך ענת מאוד עוזרת לנו.
מאחלים לכם המשך טיול מהנה
גלית ומשה נעים
גלית ומשה, איזה קטע! סיפרתי לילדים והם התרגשו שמישהו משבילים קורא עליהם. באיזו כיתה נועה? אנחנו עוקבים במיילים אחרי המאבקים – נראה שיכול להיות שרון ודן לא יפסידו יותר מדי ימים (אם תתממש השביתה…)