היום ה-59 וה-60 – מונטנה

אתמול, ה-12 בחודש יולי במניין המקומי, בילינו בעיירה בוזמן. בוזמן מקסימה – עיר אוניברסיטאית קטנה עם תחושה נעימה. הייחוד הוא בפרטים – הרבה אופציות צמחוניות במסעדות, קערות שתיית מים לכלבים ברחובות, שבילי אופניים מסודרים, דאונטאון נחמד עם חנויות מקומיות ובאופן כללי, תחושה חיובית ונעימה.

בבוקר יצאנו אל מוזיאון הרוקיז בבוזמן, שממוקם ליד הקמפוס. הכניסה למוזיאון היתה לנו בחינם בזכות כרטיס מוזיאוני המדע (ASTC). מוזיאון מפתיע לטובה ברמתו – עיצוב אסתטי והשקעה בפרטים. למדנו על תולדות האיזור, החל מהעידנים הגיאולוגיים, התפתחות החיים, עידן הדינוזאורים הסוער שהיה במקום וכלה בתרבות האנושית, האינדיאנים המקומיים וההיסטוריה המערבית.

במקום גם חווה שהיא מוזיאון חי – כלומר שחזור של החיים בשנת 1890 על ידי בית מלא חפצים ובעיקר שחקנים בתלבושות התקופה ש"חיים" בבית. כשהגענו התיישבו בדיוק לארוחה משוחזרת עם תפריט מסוף המאה ה-19. היה מעניין מאד ודן לקח חלק, התחפש ודגמן לנו בחדר הילדים.

עוד הרשימה אותנו תצוגת צפרדעים וקרפדות, חיות באקווריומים, עם שלל הסברים ומוצגים נלווים. היה מעניין מאד.

אחרי קפה ולזניה בבית קפה סמוך, עברנו למוזיאון המחשבים שנמצא גם הוא באיזור הקמפוס. קשה קצת למצוא את המוזיאון, ואם לא מחפשים במיוחד, לא רואים אותו. מדובר בקומפלקס קטן של כמה חדרים, שחולק מבנה עם עסקים אחרים. האחראית במקום היתה מאד חברותית וערכה סיור מודרך, לפחות חלקית, למי שהגיע. החדרים עמוסים במוצגים, לא אינטראקטיביים, ולילדים היה קשה להתחבר למקום. מוזיאון כמו שפעם היו עושים, ורחוק מאד מהסטנדרטים כיום. עדיין, היו מוצגים שעניינו אותנו ובילינו שם כמעט שעה.

חזרנו למלון ואחרי עוד קצת סידורים, אני יצאתי לשעה וחצי הליכה בדאונטאון, גם לשם האימון וגם לספיגת אווירה. הגעתי עד הספרייה המקומית, נכנסתי והתמלאתי קנאה במקום המרווח, עתיר הספרים והסרטים, שאפשר לקנות בו קפה איכותי או תה ולהכנס איתם פנימה לבילוי נעים בין המגזינים והספרים.

היום ה-60, ה-13 ביולי

יום בלי הרבה סיפורים ובלי אף תמונה, אז החלטתי לכלול אותו באותו פוסט.

אחרי עוד קצת סידורים (בין היתר שליחת חבילה עם שלל תקליטורים ועליהם גיבוי של כל התמונות והסרטים שלנו עד כה), יצאנו בצהריים לכיוון גרייט פולס, מונטנה. הנסיעה ארכה כארבע שעות ועברה בבירת מונטנה, הלנה. לא עצרנו שם אפילו, אלא פשוט עברנו מחלף במקום.

הדרך עוברת ברובה דרך שדות מרעה ענקיים. בעיירה טאונסנד עצרנו לתדלק וגילינו אווירת בוקרים אותנטית ומאד לא תיירותית. בחנות שבתחנת הדלק עמדו למכירה שלל סוגי רובים ותחמושות, אוכפים ודורבנים, צעצועים לסוסים (מסתבר שיש דבר כזה), ביגוד לקאובויס, קאוגירלס וקאובייביס (מגפיים מיניאטוריים לתינוקות…) ורשיונות ציד ודיג….

החלק האחרון של הדרך יפהפה וחוצה את נהר המיסורי המון פעמים. הרים סלעיים, עצים, מים וכל מה שנוף צריך. בגרייט פולס, התגלגלנו איכשהו למוטל אוהייר, שייחודו בבאר משלו, בו יש קיר שקוף שפונה לבריכת המלון. בערב, שוחה בבריכה בתולת ים (כנראה לא אמיתית) שמבדרת את האורחים בצלילות. הילדים מאד רצו לראות אותה, אבל לא מכניסים ילדים לבאר… צחי קפץ לבדוק ואישר שאכן היא צוללת בבריכה. מעבר לזה, המלון לא מהמוצלחים שהיינו בו, אבל בסדר, אז נמשוך כאן שני לילות ואחר כך ניסע לפארק גליישר.

זהו להערב, ישרתי קו עם לוח הזמנים ואשאיר אתכם עם גלריית התמונות של אתמול.

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. אל השחר חגית

    שבוע טוב לכם,בשעות בצהרים היום שבת היתה בעיה להכנס לאתר שלך במשך שעה שעתיים אבל עבר,סבא נכנס קרא התרשם והתלהב מנכדתו והכתיבה שלה ועוד יותר מהחויות. שיעברו ה3 ימים מהר ושוב נוכל לשוחח גם. סופי השבוע ימי ששי בלי להמתין לאחד הילדים או שניהם מגביר את הגעגועים אבל המחשבה על החויה וההנאה מרגיעה… נישוקים חיבוקים לכולכם

  2. ורד

    היי ענת, אמנם בפיספוס אלגנטי של יום, אך….מזל טוב ליום הולדתך. כיף לקרוא על מסעותיכם, תמשיכו לעשות כיף חיים. ורד

  3. ורד שדה

    איזה כיף לכם!!!!!!
    דרישת שלום לדן ורון ממאור!!!

התגובות נעולות.