היום ה-58 – להתראות ילוסטון, שלום מונטנה

עיקר ה"טיול" היום היה של צחי, ששוב יצא למסע רגלי בנבכי הפארק. אעביר אליו את המיקרופון הוירטואלי לתיאור החצי הראשון של היום. אני והילדים נהננו מבוקר איטי ושקט בבקתה, אותו ניצלתי גם לסדר מקיף בשלל התיקים והמגירות שלנו.

צחי:

היום יצאתי שוב לטיול. הפעם הפקנו לקחים מקשיי התיאום שהתגלו בטיול הקודם, ועשינו הכנה יסודית הרבה יותר. התכנון היה לצאת מהבקתה מוקדם מאוד, ללכת לנקודה על כביש, ומשם לתפוס טרמפים בחזרה לבקתה, ורצוי עוד לפני שעת ה"צ'ק אאוט".

הטיול המתוכנן היה הפעם קצר יותר – כ- 20 ק"מ, אך עם עלייה "רצינית" – להר וושבורן, מה שמעמיד אותו בערך באותה רמת הקושי של הטיול הקודם.

יצאתי לדרך ב 5 בבוקר. זמן מצויין, המאפשר לראות עוד את נגה זורח בשמים. הלכתי לאורך כביש לנקודת תחילת המסלול, המסומנת בבולדר עצום שהובא לשם ע"י קרחון. כיון שמקום זה קרוב לנקודת ההשראה (Inspiration point) – נקודת תצפית יפה על שפת הגראנד קניון של ילוסטון, החלטתי להאריך מעט ולרדת לנקודה זו.

לאחר קבלת ההשראה, וצילומים רבים, חזרתי לתחילת המסלול. בדרך ראיתי נחש ירוק דרוס, וקיוטי, שנראה מאוד מוטרד מנוכחותי, ולא הפסיק לילל ולנבוח ככלב. נראה לי שהוא זמם לאכול את הנחש, ואני הפרעתי לו.

התחלתי את המסלול המסומן עצמו בשעה 6. המסלול עובר בתחילה לאורך שפת הקניון ולאורכו נקודות תצפית רבות ויפות ואז ביער ובכרי דשא (שמשמעותם גרביים רטובות ואין ספור יתושים), ובנוסף להם גם באתר גייזרים, שאין אליו גישה אל הכביש. מאוחר יותר באותו יום נאמר לי שבאחד הגייזרים הללו יש שלד של ביזון, שנפל לאחד מהם, אבל צריך לדעת זאת כדי למצוא אותו.

לאחר כשעתיים הליכה, התחיל הטיפוס על הר וושבורן, שגובהו מעל 3000 מ'. שעליו עדיין יש הרבה שלג. ההר צופה על כל ילוסטון, ולכן הוקמה עליו תחנה קבועה וגדולה של ניטור שריפות וממסרי תקשורת, שהזכירה לי מאוד מוצב של צה"ל.

לאורך השביל לא ראיתי נפש חיה, אבל כאשר מגיעים לפסגה פוגשים מטיילים רבים המגיעים מהכביש העובר באוכף סמוך, כמה מאות מטרים מתחת לפסגה. בנוסף פגשתי שם את הריינג'ר התורן, שנראה שעיקר עיסוקו הוא לדבר עם המטיילים הרבים. השביל המוביל למטה נוח מאוד, ושימש בעבר כדרך למכוניות. חלקו העליון של השביל מכוסה בשלג.

ירדתי בשביל בהליכה מהירה ולקראת החניון אני עוקף מטייל המזהה אותי – זה אותו הריינג'ר הבכיר, שהוזעק לאתר אותי לפני יומיים! מסתבר שהוא ביום חופשה, ומטייל "בשביל הכיף" (בניגוד לימי עבודה, שבהם הוא מטייל כי צריך…). נפלנו איש על צוואר רעהו, והוא לקח אותי בחזרה לבקתה, וכמובן החלפנו טלפונים ואולי יום אחד נזכה לארח ריינג'ר בכיר בישראל.

ובחזרה לשידורינו הרגילים –

שמחנו לראות את צחי חוזר בדיוק בזמן למקלחת ויציאה מהבקתה. יצאנו לעבר איזור ממות' שבקצה הצפון-מערבי של הפארק – ה"אטרקציה" היחידה שטרם ביקרנו בה. הנסיעה בדרך, משכרת חושים ממש. הכל פורח בצבעים עזים של סגול, ורוד, צהוב ולבן ואם נוסעים לאט ופותחים חלונות, האוויר מלא ניחוחות פריחה. לא יכולתי להתאפק, ועצרתי לעוד כמה תמונות פרחים. יש תחושה של עצב ממש, על הפרידה מהפארק המדהים הזה ורצון למשוך עוד קצת ועוד קצת.

בדרך רואים מכונית בודדת בצד הכביש ואיש משקיף בקפידה על הגבעה. האינסטינקטים שלנו הורו לנו לעצור ואכן, אמא דובה שחורה עם גור מתוק מטיילים במרחק כמה מאות מטרים! עקבנו אחריהם עד שיצאו מקו ראייה והמשכנו הלאה. כמה מיילים אחר כך, התקהלות קטנה והפעם התרגשות ברמת דב+, כלומר, ראו גריזלי! אחת הצופות מראה לנו בהתלהבות תמונות שצילמה דקותיים לפני שהגענו שמראות בבירור גריזלי גדול ליד קו העצים. חיכינו קצת, אבל הגריזלי העדיף להשאר חבוי, אז ויתרנו לו וסימנו רק "כמעט" בסעיף זה.

כשמתקרבים לאיזור ממות', משהו משתנה בנוף. פתאום פחות ירוק ופחות פורח. לדעתנו, החלק הזה של הפארק ספק אם ראוי להכלל בילוסטון – את תחושת "גן העדן" הפראי והבראשיתי כבר אין פה (למרות האלק הגדול שנח לו מול מרכז המבקרים, ומאפשר לצלם אותו יחסית מקרוב). במרכז המבקרים, אנחנו פוגשים עוד משפחה ישראלית, והפעם הם פונים אלינו כי זיהו אותנו מהבלוג! הילדים נהננו מאד לשחק עם הבנות וצחי ישב לפטפט עם שירי ואייל בזמן שאני הלכתי ל"סידורים" – זה היום לחדש את חוזה הרכב שלנו מול חברת דולר. לא אלאה בפרטים בנושא, אבל בסופו של דבר, אחרי שיחות טלפוניות עם מספר נציגים, סודר העניין.

פנינו אל המסלול של הטראסות המפורסמות של ממות'. סיבוב קצר מגלה שרוב הנביעה הגבוהה יבשה. המעיינות האלו די קפריזיים – הם נובעים ממקומות שונים, בקצבים שונים, וצריך מזל כדי לקלוע ליום בו יש נביעה מרשימה מלמעלה עד למטה. הסתפקנו בנביעה חלקית במקומות הנמוכים יותר, ואחרי כמה תמונות, יצאנו לדרכנו צפונה. שלום לך ילוסטון, והלוואי שעוד נחזור בעתיד.

אחרי נסיעה קצרה, אפשר גם לומר שלום למדינת וויומינג. אנחנו חוצים את הגבול ועוברים למונטנה, מדינת השמיים הגדולים. השמיים גם מתקדרים ויורד גשם, וכך בנסיעה איטית, מתקדמים לעצירת מקדולנדס בעיירה ליבינגסטון שמטרתה כפולה: ארוחה וקשר אינטרנט. איזה אושר – חוזרים לכיסוי טלפוני ולרשתות וויפיי! בזמן הארוחה, אני בודקת מלונות בעיר בוזמן, אליה פנינו מועדות.

ביקורות בטריפ אדוויזר, כמה טלפונים להשוואת מחירים ואנחנו מתבייתים על מוטל בשם Lewis and Clark, על שם צמד החוקרים שתרו את מערב ארה"ב, שמציע מבצע מיוחד של חדר ב-$79 ללילה (בכעשרים-שלושים דולר זול מהמתחרים). אגב, הפסקנו מזמן להזמין מראש מלונות. השיטה היא לבדוק ביקורות במקום, להתקשר ואז לנסוע למקומות שנראים הכי מבטיחים, לפי סדר העדיפות. מבקשים לראות את החדר ורק אם הכל מתאים, לוקחים.

המוטל מתגלה כמיושן וחביב. העיצוב ביתי וקצת מרופט, אבל הכל נקי ובעיקר מרווח מאד. יש כל מה שצריך ואפילו חדר כושר יש במוטל הדי גדול הזה. בוזמן עצמה, עושה רושם חיובי מאד. עיר אוניברסיטאית, מטופחת ושלווה שמזכירה לי מאד את פלאגסטף באופי הנחמד והידידותי של התושבים. החלטנו לבלות את שני הלילות הבאים כאן.

לפוסט הזה יש 5 תגובות

  1. שירי

    הי ענת,
    אני שמחה לקרוא את הבלוג שלכם. הטיול שלכם נהדר ונראה שאתם נהנים מאוד.
    התמונות מדהימות!
    אנחנו מסיימים מחר את הטיול שלנו וחוזרים לארץ.
    גם הבנות שלנו נהנו לשחק עם דן ורון…
    זאת הכתובת לבלוג שלנו:
    http://zamirustrip2011.blogspot.com/
    אנחנו מאחלים לכם המשך טיול מהנה,
    שירי אייל אורי וליאב.

    1. ענת

      שירי, היה כיף לפגוש אתכם, גם אם רק לזמן קצר. הצצתי בבלוג שלכם – וואו! קבלו שאפו על טירונות הפארקים הכיפית של הסיום, איזה יופי! תמונות נהדרות! שתהיה לכם טיסה נעימה ונחיתה רכה… להתראות בארץ!

  2. משה גורן

    שלום ענת
    יופי של בלוג. ויופי של טיול.
    מחרתיים אני נוסע למערב ארה"ב.

    יש אפשרות להדפיס קטעים נבחרים במרוכז מהבלוג שלך.

    או אולי את כל מה שכתבת במרוכז ????
    תודה
    משה

    1. ענת

      משה, נראה לי שכבר נסעתם, אז מקווה שיש לכם טיול נפלא. אני מוחמאת מרצונכם להדפיס את החומר. אין לי בעיה, רק לא מכירה אופציה למשהו מרוכז.

  3. עמוס

    חמודים,
    אנחנ ו קוראים בשקיקה כל מילה.ונהנים איתבם. בילסטון היינו יומיים ובגרן טיטון, אבל טיול מאורגן ממש לא נחשב.כאן הכל בסדר . הגזר והמישמיש ממש מרוצים . הזמנתי להם מנת מזון נוספת ,שתספיק לחודשים מספר. הדש' והעצים מושקים סדיר. .גוש חזר לאמריקה , כשהו מרוצה.
    אלון מתפתח להפליא , מחייך ואפילו צוחק לפעמים. אנחנו מבלים בתל אביב יומיים בשבוע.אני עובד עם אורי על תכנות שעורי לשון לשימוש מסחרי נראה מה נצא מזה.
    ךא התקשרנו איתכם כי המחשב היה מקולקל.עכשיו מבאנו אותו לתיקון ואגב כך קנינו לאורי מחלשב נייד ליום הולדתו.
    בארץ מן תרדמה היפנוטית . מים עומדים . אבן שאין לה הופכין. מחכים לסזפטמבר , ובנתיים משפטל קצב ואולמרט. זה מה יש.
    אתם אדיריעם המשיכו!
    נשיקות לכולם.
    רון ודן קחו דוגמהב מבני . איך מוא הולך כמו נמר . מטפס על הרים ועל צוקים.

התגובות נעולות.