היום ה-57 – ילוסטון

10 ביולי 2011:

החלטנו לקחת פסק זמן מנפלאות האגנים הגיאו-תרמיים ולהתמקד היום במפלים המדהימים של ילוסטון. המפלים כמעט בשיאם, אבל עדיין לא. "רק" 50 אלף גאלון מים בשנייה בשלב הזה. לרוב, זוהי תקופת השיא, אבל השלגים הרבים שירדו בחורף עדיין נמסים לאיטם והשיא צפוי להיות בשבועות הקרובים – 60 אלף גאלון בשנייה.

התכוונו להצטרף לסיור ריינג'ר שאמור היה להתחיל בנקודת התצפית על המפלים העליונים ולקחת אותנו לסיור בחורשות ובאחו שמדרום לקניון הילוסטון. בעקבות האירוע עם הדובה, סגרו את כל השבילים הדרומיים ולכן הסיור הוחלף בסיור מינורי יותר, לאורך הגדה. גם כך, מדריכת הסיור נראית קצת לחוצה, סופרת אותנו, ממנה מאסף רשמי ומבקשת שאף אחד לא יעקוף אותה, כך שהיא תוכל לבדוק "חיות בר" על השביל, אם תהיינה. הסיור קצר מבחינת המרחקים, אבל ארוך בהסברים, ואנחנו לומדים הרבה על ההיסטוריה של ילוסטון, החל מזו הגיאולוגית וכלה בזו האנושית.

אחרי הסיור, ירדנו בשביל הדוד תום – 300 מדרגות מתכת שיורדות אל נקודת תצפית על המפלים. הירידה קלה – העלייה קצת פחות, אבל עוברים גם אותה ונוסעים לנקודת התצפית הבאה: artists point, ממנה ניתן לראות את המפלים מרחוק יותר, "ממוסגרים" בקניון היפה, על שלל גווניו.

משם נסענו צפונה, אל עבר מפלי טאואר. ההליכה בשביל עד לתצפית, קצרה וקלה. אנחנו משלבים ארוחה קלה וגלידה, וממשיכים צפונה. מייל או שניים אחרי מרכז המבקרים של טאואר, מכוניות שעצרו על הכביש גורמות גם לנו לעצור. סוף כל סוף – דובים! שני דובים שחורים, כנראה אמא וגור גדול, מלחכים עשב לצידי הכביש ומושכים קהל. גם אנחנו עוצרים, מצלמים ומתרגשים, ולבסוף נוסעים הלאה ונותנים לאחרים להנות מהמראה.

בצומת הבאה, פונים מערבה אל עבר עמק לאמאר. העמק יפהפה – ירוק ופורח ויש בו עדרים של ביזונים וגם אנטילופות פרונגהורן. נסענו בעמק עד סופו וקצת לפני שערי היציאה מהפארק, הסתובבנו לחזור. בצומת בה עברנו לא מזמן, שוב התקהלות. אנחנו כבר יודעים להבחין בין "התקהלות ביזון" ל"התקהלות דב" ואין לנו ספק שמדובר בדובים. אכן, דב שחור גדול מסייר בשדה הסמוך ועשרות אנשים מציבים חצובות ומצלמות… ריינג'ר עומד ומנסה לשמור שהאנשים לא יתקרבו מדי. כשהדב מתקרב אל הכביש, הריינג'ר מקפיד שכולם יהיו במכוניות. דרמה קטנה נרשמת, כששיירת סוסים מגיעה ונאלצת לחצות את דרכו של הדב ולעבור כעשרים מטר ממנו. אבל הכל עובר בשלום, ואנחנו ממשיכים בדרכנו.

צחי מתכנן סיור רגלי ליום המחרת, והפעם אנחנו לא משאירים מרווח לטעויות. בדרך חזרה, עוברים בנקודת סיום המסלול המתוכננת – בודקים ביחד היכן היא וסימנים מוסכמים להגעה. במקום ערימות של שלג, ורון לא מוותר על קרבות כדורי שלג עם אבא.

אחרי יום ארוך ומראות יחודיים, אנחנו חוזרים לבקתה ללילה נוסף.

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. לינה

    FEET – 30 ס"מ
    גאלון זה כמעט 4 ליטר (ליתר דיוק 3.78)

  2. ענת

    זה בהחלט נראה כמו המון! הקיוביק פיט הזה זה יותר או פחות? קשה לי לדמיין רפטינג בזרימה סוערת כל כך, אבל אני מניחה שהעוצמות גם תלויות ברוב הנהר.

  3. לינה

    50 אלף גאלון ? זה ה מ ו ן !!! ברפטינג השני היה 67,300 CFS שזה cubic feet per second והזרימה היתה מטורפת, 10 ימים אח"כ כבר הגיע ל- 90 אלף 🙂
    תמשיכו לבלות ולהנות מכל רגע !

התגובות נעולות.