היום ה-40, רפיד סיטי והר ראשמור

English Recap: A visit to BearCountry near Rapid City, SD and then to Custer SP and Mt Rushmore

את הבוקר פתחנו בביתם של ג'ון וג'יימי ויצאנו מוקדם יחסית, אפילו בלי להתעכב לארוחת בוקר. היעד שלנו הוא פארק ארץ הדובים שברפיד סיטי, שם מומלץ להגיע מוקדם ככל האפשר, כדי לראות את החיות בשעות בהן הן פעילות יותר. קבענו עם המארחים שלנו להפגש מאוחר יותר לביקור משותף בהר ראשמור.

ארץ הדובים – Bear Country – היא מעין ספארי של חיות צפון אמריקה. החלק העיקרי של האטרקציה הוא נסיעה ברכב דרך מתחמי חיות שונים – ביזונים, ביגהורן שיפ, עיזי הרים, איילי ריינדיר ואלק, וכמובן, גולת הכותרת, דובים וזאבים. החיות במתחמים אלו חופשיות ואינן חוששות מבני אדם, כך שניתן באמת לצפות בהן באופן בלתי אמצעי ומאד מקרוב. אתן לתמונות שבגלריה לתאר את החוויה.

אחרי הסיור במתחמים, סיירנו בחלק ה"כלובים", ובו יש מספר מתחמים קטנים יותר (אין כלובים עם סורגים), ובהם דביבונים, גיריות, שועלים ועוד. יש גם זוג דובי גריזלי ענקיים במתחם משלהם – אחת העובדות במקום הסבירה לנו שאי אפשר לשכן את הגריזלים יחד עם חיות אחרות, או במתחם משלהם בתחומי הספארי כיוון שהם אגרסיביים מדי ומסוכנים.

עם כל הכבוד לגריזלים, האטרקציה של החלק הזה היא ה-babyland – מתחם גדול, בו שוהים יחדיו כל גורי הדובים שנולדו באותה שנה. עשרים ומשהו דובונים מתוקים ומלאי מרץ ב"גן ילדים" של דובים. רון ודן לא רצו לעזוב את המקום והיו מרותקים ממעללי הדובונים שמשחקים מחבואים, תופסת ועוד כיד הדימיון הטובה עליהם.

אחרי שלוש שעות מהנות, עזבנו את המקום ונסענו לכיוון פארק קסטר, בגבעות השחורות של דקוטה. היו לנו עוד שעה וחצי לנצל לפני הפגישה המתוכננת בהר ראשמור, אותן בילינו בנסיעה באחת הדרכים הנופיות בפארק: דרך הר הברזל. עיקולים מעניינים בכביש, כולל לופים וספירלות על גבי גשרים ומספר מנהרות חצובות באבן, הובילו אותנו אל פסגת ההר, שם ערכנו תצפית מרחוק על הר ראשמור.

משם נסענו כבר להר ראשמור ופגשנו את ג'ון, ג'יימי והילדות בשדרת הדגלים. צילומים משותפים על רקע ההר וירדנו אל מרכז המבקרים והמוזיאון, שם לקחנו את חוברות הג'וניור ריינג'ר (גם להיידין וסיירה, בנות ה-9 וה-7) והתחלנו ללמוד הכל על ההר, על ההוגה דואיין רובינסון, הפסל בורגלם ועל ארבעת הנשיאים החקוקים בסלע. רואים, למדתי ושיננתי ואני עדיין זוכרת. אחרי שצפינו בסרט במרכז המבקרים, עלינו למסעדה שבמקום והזמנו את כולם וכולן לגלידה. במסעדה גם סיימנו כמעט את כל המטלות בחוברת, כשהבנים והבנות יושבים יחד ומכינים "שיעורי בית".

משם יצאנו לסיור בשביל היורד אל מרגלות ההר. הגענו עד מבנה המכונה "סטודיו הפסל", שם קיבלנו הסברים מעמיקים על טכניקות הפיסול במסגרת הרצאה של ריינג'רים ונתקלנו גם בריינג'ר פסל, שפשוט עומד שם ומדגים פיסול באבן. ויתרנו על המשך הסיור הרגלי ועלינו בחזרה אל מרכז המבקרים, שם נערכו מבחני הג'וניור ריינג'ר ובסיומם טקס השבעה חגיגי לארבעת הילדים. הריינג'ר השביע אותם בנוסח מיוחד, שכלל שבועה לסדר את החדר פעם בשבוע… הילדים די התרעמו כשתרגמנו להם בדיעבד, ודרשו לבטל מיד את ההתחייבות שהושגה במרמה!

בדרך חזרה לביתם של ג'ון וג'יימי עצרנו לקניות בסייפווי לקראת ארוחת הערב, אותה התנדבנו להכין, בסגנון ישראלי. סגנון ישראלי, מבחינתנו, פירושו לא להוסיף חמאה, שמנת או גבינה לרטבים, ולהכין סלט ירקות בריא ותבשיל ירקות חם בתור מנות עיקריות. לזה הוספנו פסטה, אורז מלא, ותבשיל של "חזה עוף" מסויה, ברוטב עגבניות. היה כיף לאכול משהו קל יותר ודומה למה שאנחנו אוכלים בבית וגם המארחים התלהבו מהארוחה (או שאולי הם פשוט מאד מנומסים?)

עד שהארוחה התבשלה, רון ודן שיחקו המון זמן בחצר עם הבנות. איזה נחת להורים – הבנים שלנו מתקשרים באנגלית כמעט כמו גדולים. קולטים משפטים ופראזות ומשתמשים בהם בשמחה. מדי פעם אחד מהם רץ פנימה לשאול איך אומרים משהו ורץ מיד החוצה כדי לישם. תענוג. אין ספק שיש ערך עצום למפגשים כאלו.

זהו, תם היום הזה – אמשיך מחר עם תיאורי הימים שאחריו.

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. אתי

    תענוג לקרוא, המפגשים והלינה אצל אנשים זרים דורשים הרבה אומץ אבל אני רואה שזה בא לכם באופן טבעי וכך גם למארחים. תמשיכי לעדכן. רשמתי לפני את ארץ הדובים כמקום חובה.

    1. ענת

      היו לי הרבה חששות בקשר לאירוחים אבל בינתיים הם מוכיחים את עצמם מאד. לא רק שהאינטרקציה האנושית מעניינת, אבל גם מבחינת תנאים, מדובר בשדרוג משמעותי עבורנו, לפחות ברוב המקרים.

  2. אמא אל השחר

    אהבתי את הסיפורים על הדובים בגן דובים, בכלל נראה כאילו אתם בסרט כל הזמן איזה כיף במיוחד לילדים. נשיקות וחיבוקים

התגובות נעולות.