היום ה-39 – הוט ספרינגס, דרום דקוטה

English Recap: A day spent in Wind Cave National Park, South Dakota

במרחק של כעשרים דקות נסיעה מהוט ספרינגס נמצא פארק לאומי קטן יחסית שמוקדש למערה מיוחדת שנמצאת במקום הקרויה מערת הרוח – Wind Cave. מדובר במערכת מערות הרביעית בגודלה בעולם, שמערכת ויסות לחץ האויר בה גורמת לכך שרוח נושבת פנימה או החוצה מן המערה. פתח המערה הטבעי קטן ולא מרשים במיוחד (בתמונה, ליד הכובע של צחי) והיא נתגלתה לאחר ששני נערים ישבו לצד הבור והרוח הנושבת החוצה ממנו העיפה את כובעיהם. [צחי: הפתח נראה ממש כמו בור מיים רדוד ומלא חצץ. קשה לדמיין שמסתכלים פנימה שהוא מוליך למערה עצומה. המערה היתה ידועה לאנדיאנים. רוב המערה עדיין לא נחקר]

בניגוד לפארקים לאומיים אחרים, אין כאן נקודות כניסה על הכביש. הכביש החוצה את הפארק פתוח לנסיעה לכולם ותשלום נגבה רק עבור הסיורים התת-קרקעיים, המתחילים במרכז המבקרים. השטח מעל פני הקרקע הוא בכל זאת שטח של פארק לאומי ויש שבילים שונים בפארק ואפשרות לתור אותו, כשצריך להזהר מהביזונים במקום. הביזון הראשון שלנו בטיול נגלה לעינינו כבר כשנכנסנו לשטח הפארק (שימו לב, מאחורי דן בתמונה:)

בנסיעה בפארק גם ראינו לראשונה אנטילופת פרונגהורן, אבל אותה לא הספקנו לצלם.

כל עשרים דקות בערך יוצא סיור מודרך במערות, כשאנחנו בחרנו בסיור הבסיסי המכונה Garden of Eden. יורדים במעלית אל עומק המערה ושם מסיירים במשך כארבעים דקות, במסלול מסודר ומואר ולא ארוך במיוחד. הריינג'ר שהדריך אותנו עשה עבודה מעולה ושמר על התלהבות ודרמה לאורך הסיור.

בתום הסיור, עלינו אל פני הקרקע והבנים סיימו את חוברות הג'וניור ריינג'ר וקיבלו סיכה נוספת לאוסף. אחר כך הקפצתי את צחי והבנים לתחילת מסלול, שם התפצלנו ואני חזרתי לחכות להם במרכז המבקרים. הסיבה לפיצול היתה דלקת אוזניים קלה שתקפה אותי. לא שום דבר רציני, אבל קצת כאבי אוזניים, קצת סחרחורות ובעיקר תשישות, הבהירו לי שעדיף לנצל את השעות הללו למנוחה וכך עשיתי.

[צחי: הלכנו מסלול ארוך יחסית, של 11 ק"מ, יפה וירוק, כפי שרואים בתמונות, במסלול די ריק ומשולט חלקית. כל הדרך רון ודן לא הפסיקו (כרגיל) לדבר, כאשר דן מנהל משחק דמיון לרון]. אחרי שהבנים חזרו עמוסי חוויות (ראו ביזונים מרחוק ובעיקר הרבה נובחניות), נסענו אל עבר העיר רפיד סיטי, שם המתינה לנו משפחה מקסימה, עם שלוש בנות, לאירוח במסגרת גלישת הספות שלנו. זהו לבינתיים, כבר מאוחר ואני הולכת לישון. תהנו מהתמונות ואל תשכחו להשאיר לנו תגובות!

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. אמא אל השחר

    כן שמתי לב מערה מערה כמו שרואים.תמונות יפות. הרינגרים שלי נראים נפלא ועכשו כמו שאת אומרת מעט ימי מנוחהורגיעה נשמע נהדר. דן אני לא מצטרפת אבל אני אחכה כאן בגעגוע ובקוצר רוח עד שתסיימו את הטיול בהנאה ואתה תספר לי על הכול בסוף.תוך כדי דגדוגים ובדיקת השרירים שלך, נראה לי שגדלת הרבה ונהיית שרירן ורון בכלל נהיה איש גבוה אוהבת אותכם מתגעגעת אליכם בטח גם מישמיש וגזר לא מבינים לאן נעלמתם.
    נשיקות חיבוקים .בקש מאמא לאתר את איתמר המורה כך שהוא יוכל גם לעקוב וגם להגיב

התגובות נעולות.