היום ה-36 – צפון דנבר

English recap: this is a description of our day in Bethoud and Loveland, which we spent with our wonderful hosts there, David and Beth, going to church together.

היום היה יום מנוחה, כך שאל תצפו להמלצות "תיירותיות" ובכל זאת חוויתי את אחד הימים המעניינים והנעימים ביותר שהיו לנו עד כה.

המארחים שלנו כאן בעיירה ברת'ד, צפונית לדנבר, הם אנשים דתיים. בארה"ב המינוח הוא "נוצרים", ולמעשה מדובר בהחלטה פנימית רוחנית שאינה קשורה למילוי מצוות כלשהן. ביקשנו להצטרף אליהם לביקור בכנסייה והם שמחו מאד לארח אותנו שם.

הכנסייה היא כנסייה שאינה משוייכת לזרם מסויים בנצרות, פתוחה וליברלית באופייה. הגענו למבנה ענק, מסודר ומתוקתק שלא נראה מאד כנסייתי מבחוץ. דבר ראשון, הלכנו "להפקיד" את הילדים בטקס של הילדים. מסדרון ארוך, ובו הפניות מסודרות של חלוקה לפי גילאים – כולל תינוקייה וחדרי הנקה. הכל מעוצב ומקסים, ואז מגיעים לאולם הילדים. ואוו. תפאורה של הישרדות, עם לפידים "בוערים", עצים ושלל אלמנטים ומשני צידי האולם, מכונות משחק מסוגים שונים מהסוג שיש בארקיידים בקניונים. הכל חינם ופתוח למשחק ועשרות ילדים משחקים בהם. משתוללים כמו ילדים, אבל מנומסים ואין דחיפות או צעקות. ברגע שמישהו מבקש, מיד מפנים את המקום לבא בתור.

הילדים שלנו שמחו להשאר ואחרי שתיאמנו עם המשגיחים, שמאד התרגשו לקבל אורחים מישראל, יצאנו אנחנו לאולם של "הגדולים". הטקס מתחיל בשירים דתיים, כשעל הבמה להקה, זמרת ומסכי ענק מעבירים את ההופעה לכולם. כולנו על הרגליים, נעים לקצב המוזיקה ושירה בציבור קצבית מעוררת את כולם ומכניסה לאווירה.

הטקס מלא הפתעות, לפחות מבחינתנו. שילוב מעניין של מוזיקה ודברים שנושאים אנשים שונים מצוות הכנסייה, כמו גם סרטונים שערוכים ברמות שבארץ רואים אולי בערוצי הטלביזיה הראשיים. סרטון אחד מציג את הפעילויות לחודשים הבאים, אחד אחר מסכם שנת פעילות של הכומר הראשי החדש וסרטון שלישי… עליו אדבר עוד מעט.

בין לבין, נערכות גם שתי הטבלות. המסך האמצעי שמולנו עולה מעלה וחושף חלון זכוכית גדול אל חדר ובו אמבטיה. אל האמבטיה נכנס איש וכומר ומלווה מטבילים אותו. הטקס מאד רגשי ורחוק מלהיות "טכני". האדם המוטבל זוכה לעידוד מכל הקהילה כשהוא מתוודה על אורח החיים הנלוז שנהג בו עד עתה ומבטיח להשתנות. בקול דרמטי וטעון, הכומר מבטיח לו שכל חטאיו שייכים לעבר וכעת הוא נולד מחדש כמאמין בישו, או דברים בסגנון דומה. המוטבל חוזר על נוסח של מעין שבועת אמונים לאלוהים וישו והכומר דוחף את ראשו אל מתחת למים, כשהקהל מוחא כפיים ומעודד.

בקטע אחר מהטקס, כומר אישה עלתה והקריאה, שוב ברגש ובהתרגשות רבה, בקשות של אנשים בקהל לתפילות ו"אנרגיות חיוביות" מהקהילה. הרעיון הכללי הוא שאם כולם שם, מתעלים את האנרגיות הדתיות ואיכשהו גורמים לאלוהים לעשות נס. בלי להתייחס להיבט הדתי, היה קטע מקסים בעיני, בו לאחר שהיא סיימה את הקראת כל הבקשות (רובן התייחסו למחלות וחלקן לקשיים נפשיים), היא ביקשה מהאנשים שהעלו אותן להרים יד. בלי לחשוף מה כל אחד ביקש, היא פשוט ביקשה מהקהל לתמוך בהם. פתאום התרחש דבר מופלא – סביב כל אחד מאלו שהרימו יד, התאספו אנשים ופשוט הניחו יד תומכת וחיבקו. חלק התפללו בקול רם, חלק בשקט, וחלק פשוט היו שם איתם, נגעו ותמכו. פשוט מדהים ובאמת מרגש. אגב, בחלק אחר, לקראת סיום, פשוט ביקשו מכל אחד להתחבק לרגע עם האנשים סביבו, ובתוך האווירה המיוחדת שנוצרה, היה מדהים לחבק אנשים זרים ולהרגיש שזה באמת מהלב.

ובחזרה לסרט השלישי. מסתבר שהגענו לאירוע מפתיע ומיוחד בחיי הקהילה בלאבלנד (Loveland הוא שם העיר ואני לא ממציאה את זה…) בגלריה מקומית הוצגה יצירת אמנות בה תואר ישו באופן מיני וכנראה לא מחמיא במיוחד. היצירה גרמה לזעם ציבורי רב וכנסיות רבות מחו ודרשו שהציור יוסר. רק הכומר ג'ונתן, שהוא הכומר הראשי בכנסייה בה היינו, החליט במקום למחות, לנסות וליצור דיאלוג, או לפחות להקשיב. הוא יצר קשר עם האמן וניסה להבין עוד לגבי היצירה. הגם שלא הגיעו להסכמה, הסתבר להם שכן יש להם מכנה משותף רחב בתפיסה של ישו והאמן הסכים לצייר תמונה אחרת, בה ישו מתואר באופן מסורתי יותר. התמונה ניתנה במתנה לכנסייה ואחרי שהוקרן הסרט שמתאר את כל זה (שוב, סרט ברמה טכנית מדהימה, עם עריכה ברמות של ערוץ טלביזיה), הוסר הלוט מעל התמונה בכנסייה עצמה.

הסיפור היכה גלים באיזור כולו והנה קישור לכתבה בעניין בדנבר פוסט.

ולפני שנסיים את ענייני הקודש, רציתי להוסיף ולספר שהכנסייה אוהדת את ישראל באופן מדהים ממש. שני טורים של דגלים תלויים מהתקרה – בראש אחד מהם, דגל ארה"ב ובראש השני, בעמדה שווה, דגל ישראל. מדי שנה, חברי הקהילה תורמים כמיליון דולר (!!!) לישראל, ורבים מהם מגיעים לבקר ולהתנדב בכל מיני דרכים. התקבלנו בהתלהבות אדירה על ידי כל מי ששמע שאנחנו מישראל והשארנו במתנה סט של מדבקות של דגלי ישראל ל"כומר של הילדים" שהתקבלו בהתלהבות.

את אחר הצהריים בילינו בנעימים בביתם של בת' ודייויד. צחי הלך לישון, אני ישבתי לעדכן את הבלוג ולטפל בעוד עניינים במחשב והילדים שיחקו בווי ובאקס בוקס. ארוחת ערב אכלנו עם המשפחה, כמובן בליווי דיונים מרתקים על היבטים שונים של החיים בארה"ב.

וכמובן, כמה תמונות מהיום המיוחד הזה –

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. אתי

    ענת זו חוויה מעניינת ויוצאת דופן, כיף לכם.
    ודרך אגב אנחנו פה, בקצה השני בניו ג'רזי.

    1. ענת

      ברוכים הבאים (או השבים…) לאמריקה! מקווה שיהיה לכם טיול נהדר ותהיו בקשר, בעיקר כשתתקרבו למערב!

  2. אמא אל השחר

    בקר טוב אתם בטח בשינה עמוקה ואני מתארגנת לנסוע למילקי להחליף אותה. הם עדים לא מצאתי מגורים והם חייבים לפנות בסוף 31.7. ערן כרגיל באמצע הפרויקט הרגיל בעבודה ומתקשה להתחלק בין השנים.
    סבא בסדר.מתכונן לקראת האזכרה, רותם ורועי גם יגיעו והוא שמח.
    אז כשאחזור אני אקרא שוב ואוסיף עוד

התגובות נעולות.