אמריקה בפעם הראשונה

נסיעותנו בעולם עד כה לא היו רבות. לא היינו בטיולי "אחרי צבא", בין היתר כי הצבא של שנינו נגמר מאד מאוחר, אחרי אי אלו שנים בקבע. אירופה פה ושם, בעיקר אנגליה/לונדון. טרקים קצרים בתורכיה ונפאל לצחי. וזהו, כמעט. אה, הייתה נסיעונת קצרצרה לצחי להשתלמות שנערכה בקנזס שהודבקו אליה יומיים בניו יורק. ראה עולם, הבחור.

כשהילדים היו קטנטנים, בגילאי שלוש ושנה, נסענו עם סבא וסבתא, איך לא, לאנגליה. נופש באיזור האגמים ותו לא.

בקיצור, אחרי ארבע שנים בלי חו"ל, עלה צורך ממשי באיוורור משפחתי. החלטתי שהגיעו אותן שנים שייחלנו אליהן, בהן אפשר יהיה סוף כל סוף "לטייל עם הילדים". התלבטנו לא מעט לגבי היעד. צחי, כהרגלו בקודש, מנסה לצמצם עלויות: "אולי אירופה? אולי בכלל נופשון בתורכיה?" אבל אני תמיד חולמת בגדול, והחלטתי לבדוק מה משתרע מעבר לאוקיינוס.

אחרי בדיקות ראשוניות, התברר מהר מאד שאמריקה, על רקע המשבר הכלכלי, בכלל לא יקרה. כלומר, הטיסות יקרות – פונקציה של זמן אוויר כנראה – אבל בכל שאר הפרמטרים היא זולה משמעותית מאירופה (טוב, לא זולה מתורכיה, אבל הלו?!? משווים את ארה"ב לתורכיה?). חוץ מזה, אם נוסעים במרץ-אפריל, בכלל הכל זול עוד יותר ועוד זה יוצא על חופשת פסח, אז גם לא מאבדים יותר מדי ימי עבודה. הקיצר, קיבלתי אור ירוק לתכנון טיול לארה"ב.

אחרי קריאה מרובה ברשת, הסתבר ש –

  1. ארה"ב נורא גדולה.
  2. בארה"ב יש המון מה לראות.
  3. המרחקים בין מקום למקום ממש, אבל ממש, גדולים.
  4. ארה"ב ממש גדולה, כבר אמרתי?

כלומר, בטיול לארה"ב שמוגבל לכמה שבועות, רצוי שנתמקד באיזור מסויים. שיחות עם חברים בארה"ב ועוד שעות של לימוד החומר הבהירו לנו שמזג האוויר בארה"ב אף הוא שונה מזה שבישראל. במרץ-אפריל מסתבר שיכול להיות מאד קר בצפון. כיוון שהילדים שלנו לא אוהבים אפילו לנסוע לחרמון בחורף "כי קפוא שם", החלטנו להמר על בטוח ולהתמקד בדרום קליפורניה. לזה נוספה גיחה לאריזונה, לבקר ידיד משפחה ועוד ביקור בווגאס – כי כולם נוסעים לווגאס.

התמקדנו בסן דייגו דווקא, משום מזג האוויר ומזג העיר. כהרגלי בקודש, ריכזתי את החומר באתר על סן דייגו. למרבה המזל, אתרים על לאס ווגאס, טוסון ולוס אנג'לס לא הספקתי להכין, אבל את ההכנות לטיול עשינו. ועכשיו, לתיאור הטיול עצמו…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט