היום ה-30 – הרויאל גורג', קולורדו

תיאור היום ה-30 לטיול – יום שני, ה-13 ביוני.

יצאנו מהמוטל החביב בסליידה הכי מאוחר שיכולנו (בסביבות 11), כי רצינו רק לנהוג עד קולורדו ספרינגס, שם תוכנן האירוח הבא שלנו. קבענו עם המארחים שנגיע בסביבות 4 או 5 אחה"צ, וחשבנו שפשוט ניקח את את היום ברוגע, נשב באיזה מקדולנדס עם קשר אינטרנט טוב ומשחקייה לילדים וניסע לאט לאט את השעתיים עד קולורדו ספרינגס.

תכנונים לחוד ומעשים לחוד. כמה שאנחנו מנסים להאט קצב בטיול, לא מצליח לנו…

הנהיגה בין סליידה לקנון סיטי עוברת בקניון ביגהורן היפהפה, שגם בו זורם נהר מרשים. מתקרבים לרויאל גורג' ואני מספרת לצחי ולילדים ששם נמצא הגשר הגבוה ביותר בארצות הברית. כמובן שכולם רוצים לראות ואנחנו לוקחים את הפנייה אל הרויאל גורג'. זכרתי שיש אפשרות לשלם רק כדי לחצות את הגשר, כך שזו היתה הכוונה. יורדים אל דרך צרה ומוזרה, המתפתלת בין עצים ושיחים עוד מייל ועוד מייל ורק אחרי כעשרים דקות של נסיעה איטית יחסית מגיעים אל פארק הרויאל גורג'.

מסתבר שהאפשרות לשלם ולהכנס רק לראות את הגשר קיימת רק למי שמגיע מהגדה הצפונית שלו, ואילו אנו בשער של הגדה הדרומית. כאן, אפשר רק לקנות כרטיסים לבילוי בפארק כולו ואלו לא זולים כל כך – $25 למבוגר וכ-$20 לילד. לא תכננו על בילוי מקיף ויקר כל כך ואנחנו יושבים ומתלבטים אם לחזור חזרה את כל הנסיעה האיטית, כשהיינו מעדיפים לחצות את הגשר צפונה. הקופאית רואה את ההתלבטויות ומחליטה להציע לנו הצעה נדיבה של הנחה המסתכמת בקרוב לשלושים דולר ואנחנו מחליטים שבמחיר הזה, נבקר בפארק במשך השעות הספורות שיש לנו.

הפארק משלב בתוכו כל מיני אטרקציות משני צידי הגשר. בגדה הדרומית יש גן חיות קטן, "עיר מערב פרוע", הופעות שונות של זמרים וקוסם וכן מתקן אקסטרים בו רותמים את הקורבן האומלל למעין נדנדת ענק ושולחים אותו לצרוח מעל הנקיק העמוק. בצד הצפוני יש מעין מעלית/רכבת שלוקחת את המבקרים לתצפית בתחתית הקניון וקרוסלה. בין הצדדים נמצא מוקד העניין העיקרי: גשר תלוי שנבנה בסוף המאה ה-19 מעל נקיק הרויאל גורג' העמוק. את הנקיק אפשר לחצות ברכבל שעובר מצד אחד של הפארק למשנהו, או על הגשר: ברכב פרטי, בטרולי או ברגל.

העברנו בפארק כמה שעות מהנות. צפינו בקרב אקדחים ברחוב הראשי (והיחיד) של עיירת המערב הפרוע, התאמנו בהשלכת סכינים על בול עץ, חצינו את הגשר שלוש פעמים (וצחי נסע גם ברכבל הלוך ושוב), ירדנו אל תחתית הנקיק לראות את מסילת הרכבת ואת הנהר, הילדים הסתחררו בקרוסלה, ובאופן כללי נהננו ובילינו. האטרקציות לא מצדיקות יום שלם, או נסיעה מיוחדת לאיזור, אבל במחיר הנכון (ומסתבר שהוא נגיש לכולם בעזרת קופון מתאים), בהחלט דרך מעניינת להעביר חצי יום בקולורדו. תהנו מהתמונות! אגב, למכרינו ומוקירנו – שימו לב לתמונה של דן נטול שיניים קדמיות. בקולורדו נפלה לו השן הקדמית השנייה ויש לו עכשיו חיוך מצחיק חסר שיניים.

מהפארק נסענו ישירות לביתם של ברנדה וואל, זוג מקולורדו ספרינגס שאירח אותנו במסגרת הקאוץ' סרפינג. בית ענק ויפהפה, אנשים מקסימים וכלב לברדור שובה לב. הבית מאד גדול, והקומה התחתונה מוקדשת לאירוח, כך שזכינו בשני חדרי שינה, חדר משחקים וחדר אמבטיה משלנו. הכל מעוצב ברמת גימור שלא מוכרת לנו מבתים ישראלים. פשוט מדהים והילדים מתרגשים מאד אבל מתנהגים פשוט למופת. ארוחת ערב אכלנו עם המארחים שלנו והצטרף אלינו גם אביו של ואל, דיק שהוא במקור ממשפחת איכרים מויסקונסין.

כמו באירוח הקודם, השפיעו עלינו כל טוב ואירוח מדהים ובעיקר, שיחות מרתקות בהן אנחנו לומדים הרבה על ארה"ב והחיים בה ומספרים הרבה על ישראל. זהו להיום, נראה שיש לי פה קשר אינטרנט טוב, אז אנסה לכתוב גם לגבי שני הימים הבאים ולהדביק פערים.

לפוסט הזה יש תגובה אחת

  1. אמא אל השחר

    בוקר טוב לישנים עכשו, כיף לכם תמשיכו כך לבלות ולהנות סבתא חגית

כתיבת תגובה