ימים 26-25 – דורנגו עד מונטרוז

שוב באיחור של כמה ימים, אני מנסה לעדכן את הבלוג. הבשורות הטובות הן שאנחנו ממשיכים להנות ולחוות חוויות שונות ומשונות, וחוסר זמן הוא הסיבה לירידה בתדירות העדכונים. עכשיו כבר עשר וחצי בלילה, ואנחנו בסליידה, קולורדו, אחרי יום עמוס בנופים וחוויות באיזור אספן. אבל, בל נקדים מאוחר למוקדם ונתחיל מהמקום בו הפסקתי בפוסט האחרון.

יום 25, יום חמישי, 9 ביוני 2011

יום רגוע בדורנגו, בסוויטה שלנו במלון. בבוקר  יצאנו כולנו לבקר אצל חברת רפטינג שהומלצה לי על ידי מישהו מאתר הקאוץ' סרפינג. הבחור לא יכל לארח אותנו כיוון שהוא בעצמו בנסיעה, אבל המליץ בחום על רפטינג עם המפעיל הזה ואמר להגיד להם ש"אנדי שלח אותנו"…

אחרי שסיכמנו את פרטי הרפטינג ושילמנו (בזכות אנדי קיבלנו הנחה של כשלושים דולר), היו לנו עוד כשלוש שעות עד הירידה לרפטינג. יצאנו לסיור רגלי בשביל המקסים העובר ליד גדת נהר האנימס, והגענו עד מרכז המבקרים שנמצא בקצהו הדרומי של השביל. שם, במדשאה ליד מגרש המשחקים התיישבנו לפיקניק קטן, בסיומו חזרנו לאיטנו אל הרכב ומשם אל המלון להתארגנות לרפטינג.

צחי והילדים יצאו לרפטינג והשאירו אותי לעבוד קצת בשקט. חזרו מרוצים ועייפים. המים היו קרים, אבל הילדים היו מוגנים היטב עם חליפות שמשכירים באתר הרפטינג. אבא שלהם היה גיבור ויצא רק עם בגד ים. שום דבר שמקלחת חמה  לא יכולה לתקן.

התכוונו להשאר עוד לילה בדורנגו, אבל כשניגשתי להאריך את השהות בלילה, הסתבר שהסוויטה שלנו הוזמנה כבר לליל המחרת. בעל המוטל רצה להעביר אותנו לחדר אחר, אבל אז הסתבר שהתעריף קפץ בכמה עשרות דולרים, כיוון שאנחנו נכנסים לסוף שבוע… במחיר כזה, החלטנו לוותר על עוד יום בדורנגו, ולהמשיך הלאה. דיברתי עם המארחים שלנו במונטרוז, והם אמרו שאין בעיה שנגיע יום קודם, כך שהתכנית השתנתה להגעה למונטרוז כבר למחרת.

היום ה-26 לטיול – יום שישי, 10 ביוני 2011

אריזה מהירה יחסית בבוקר ויצאנו לדרך, צפונה על כביש 550. ערב קודם קיבלתי טיפ בפורום של למטייל לגבי מעיין מוזר שנמצא על הכביש, קרוב יחסית לדורנגו, ואכן הגענו אליו חיש מהר. מעין מבנה מוזר, כנראה טבעי, שממנו פורץ מעיין חם טבעי ופשוט נשפך מסביב ליד הכביש.

ממשיכים בנסיעה, ולאחר כשעה וחצי מגיעים לעיירה סילברטון. עיירה קטנטנה היסטורית ואליה אנחנו נכנסים כדי להגיע לסיור במכרה זהב. יש זמן עד מועד הסיור הקרוב, כך שאנחנו מתיישבים לקפה, שוקו וטוסטים בבית קפה קטן והיסטורי –

הסיור במכרה מעניין, אם כי לדעתי המחיר ($16 לאדם) איננו מוצדק. נסענו בקרונית אל תוך המכרה, שם טיפוס מעניין הדריך אותנו והדגים טכניקות כרייה שונות שהיו נהוגות בתקופות שונות במכרה. בסיום הסיור, הוזמנו לנסות ולסנן זהב מתוך מים, בשקתות גדולות שנמצאות ליד המכרה. המדריך אמר לנו שאפשר למצוא שם בעיקר נחושת, קצת כסף ולעיתים נדירות זהב. בהלת הזהב אחזה גם בנו והתחלנו לסנן בהתרגשות ולהוציא גושישי נחושת קטנים מבין גרגרי החול. בשלב מסויים, החלטתי שהגושים האלו נראים לי מעובדים מדי, וניגשתי לברר. אכן, המדריך גילה שבעצם הם מכניסים את המתכות בעצמם אל תוך התערובת.

לא גילינו לילדים את הסוד, אבל היה לנו ברור שזהב כבר לא ימצאו שם. לצחי היה רעיון אדיר – הוא נכנס לחנות המזכרות של המכרה וקנה בדולר וחצי גוש קטן של מתכת הקרוייה פיריט. פיריט ידוע גם כ"זהב שוטים", כיוון שהוא מוזהב בצבעו ומי שלא מכיר, עשוי לחשוב שמדובר בזהב. את הגוש צחי הכניס לתוך השוקת, ותמרן את הילדים כך ש"מצאנו זהב"! השמחה היתה גדולה ואחרי דיונים מרובים, הסכימו הילדים שלעולם לא נמכור את גוש הזהב שמצאנו, והוא ישמר כמזכרת במשפחה לדורי דורות….

אחרי הסיור במכרה, המשכנו בנסיעה בכביש 550 היפהפה. נופים מדהימים מכל עבר, ושלג מצידי הכביש. כמובן שלא התאפקנו ויצאנו לשחק בשלג!

העיירה הבאה על הכביש נקראת יוריי, וקטע הכביש המוביל אליה נחשב מהקשים יותר לנהיגה. האמת, שבמזג האוויר הנוח שהיה לנו, לא היתה שום בעיה והדרך עברה בקלות, תוך הרבה תיקתוקים במצלמה.

ביוריי עצמה, עשינו מסלול אל עבר מפלי בוקס קניון. מפל מרשים שנופל מגובה רב אל תוך קניון סגור, עובר מתחת לסלע ויוצא בשצף קצף אל ערוץ צר ומסולע. כמו בכל המפלים שאנחנו מבקרים בהם, הזרימה בשיאה, הרעש מחריש אוזניים והמראות מופלאים. טיפסנו גם אל ראש המפל לתצפית מלמעלה.

משם, המשכנו אל עבר העיירה מונטרוז, השוכנת בקצה הצפוני של כביש 550. שם הגענו היישר אל ביתם של ארלין ודווין, זוג פנסיונרים שאירחו אותנו לשני לילות, במסגרת גלישת הספות – קאוץ' סרפינג – שעשינו. בית מקסים, ענק ומטופח, בשכונה שהיא כולה מגרש גולף אחד ענק. כלומר, בין הבתים, יש מדשאה אחת ענקית ואלמנטים שונים של מגרש גולף, ואפשר פשוט לצאת החוצה ולהתחיל לשחק! אחרי שישבנו לפטפט קצת, המארחים שלנו יצאו לאירוע בבית הספר התיכון בעיר, במסגרנו חגגו את ההתגברות על מחלת הסרטן יחד עם אחרים שעברו אותה. הצטרפנו אליהם לחלק מהזמן, והתרשמנו מהסטנדרטים הגבוהים בהם מקיימים אירוע קטן ושולי יחסית… אוהלים מפוארים, בקנה מידה ישראלי, בתוך מגרש הפוטבול המטופח של בית ספר תיכון בעיירה קטנה.

אסיים כאן, כי השעה כבר מאוחרת והעיניים נעצמות. מקווה להמשיך ולעדכן מחר בבוקר, לפני שנצא לדרך.

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  1. תמנע

    מדהים, מדהים ביותר!!!!!!!! המשך טיול קליל ונעים!
    תמנע

  2. אתי

    תמשיכו ליהנות ולספר

  3. todos los colores

    החוויות נשמעות כיפיות, יש לכם כל הזמן גיוון בחוויות, נראה שאתם נהנים, פוגשים אנשים חדשים, קולורדו נראית יפהפייה…. מה עוד אפשר לבקש? שימשיך כך (:

  4. חדד צבי

    הי ענת וצחי רון ודן קראתי נהניתי שמרו עלעצמכם ותהנו .

  5. אל השחר חגית

    יפה יפה ,חויות מדהימות, רון ודן עכשו שיש לכם זהב אפשר לקנות מטוס או יכטה גם לסבתא מעדיפה יכטה.סעו בזהירות ונוחו הרבה. שמחה שאתם ככה נהנים וצוברים חויות. וכמו שתמיד אני אומרת הייתי צריכה להוולד אחריכם וללמוד מכם הרבה
    נשיקוים חיבוקים סבתא חגית

  6. big O

    מדהים כמה אתם מספיקים ביום אחד… ואיך בכמה ימים עברתם מעומס חום מטורף לשלג (-:
    הקאוצ' סרפינג נשמע מעניין אבל הקונספט כ"כ מוזר לי.

    תמשיכו להנות!

התגובות נעולות.