הגיע הזמן לעזוב את פלגסטאף החביבה ולנוע הלאה, מזרחה וצפונה. החום הכבד השורר ברוב אריזונה גורם לנו לדלג על פייג' והתכנית היא לבקר בגרנד קניון בשעות הבוקר ומשם להמשיך מזרחה ולנהוג עד שנתעייף, כשהכיוון הוא מדינת קולורדו.
ערב קודם, אני מזינה מסלול לג'י.פי.אס. שכולל הגעה לגרנד קניון, ומשם נסיעה עד קיינטה, עיירה בשטח שבט הנבאחו, ליד מוניומנט ואלי. בבוקר קמים, מתארגנים ויוצאים מהמלון ויאללה… נוסעים ונוסעים, כשאני נוהגת וצחי אחראי על הניווט, לפי הוראות הג'י.פי.אס. שהזנתי מראש. העצים של פלגסטאף מתחלפים בנופי מדבר מובהקים. לאט לאט מתגלים גם קבוצות של בתים שמזכירים לי את יישובי הבדואים בנגב: רכבי שטח גדולים ליד פחונים. רק גמלים אין פה.
את זה שיש לנו בעיה, הבנתי כשהגענו פתאום לקמרון טריידינג פוסט. זכרונות מימי תכנון הטיול העלו לי בראש מסלולים לפייג' מהגרנד קניון, וכשהג'י.פי.אס. הנחה אותנו להמשיך צפונה ומזרחה, הבנתי שמשהו כאן לא בסדר ועצרנו לבירור. מסתבר, שמשום מה, החליט המכשיר שאנחנו צריכים לדלג על הגרנד קניון, והוביל אותנו ישירות לקיינטה… מזל ששמנו לב בקמרון ולא מאוחר יותר. עצירה בטריידינג פוסט לשירותים ופנייה לגרנד קניון משם… בזבזנו שעה וחצי על הכביש ביום שממילא תכננו לנסוע בו לא מעט.
ממשיכים על הכביש ונכנסים לגרנד קניון ממזרח במקום מהכניסה הדרומית כפי שתוכנן במקור. כך יוצא שהעצירה הראשונה שלנו והמראה הראשון של הגרנד קניון הוא מהאיזור של מגדל התצפית ההיסטורי. אחר כך ממשיכים עוד פנימה אל תוך הפארק, עם עצירות בנקודות השונות. את חוברות הג'וניור ריינג'ר אספנו כבר בהתחלה ומתחילים במשימות השונות.
לא מאד חם, אבל האוויר יבש והקרינה חזקה, כך שמהר מאד אני מפסיקה להתפעל מהנוף ומחפשת להסתתר ברכב המוצל והממוזג, מחשש להתפרצות מיגרנה שאורבת לה ברקע. צחי והילדים יורדים קצת בשביל שיורד למטה, לא הרבה מדי, אבל מספיק בשביל לשנות קצת את זווית הנוף.
אחרי שהילדים סיימו את המשימות, קיבלו את סיכת הג'וניור ריינג'ר באחת מהנקודות, בלי טקס והדר ואפילו בלי שבועת ריינג'ר. העיקר שסיכה נוספת לאוסף יש והם מרוצים.
אם לסכם את הביקור שלנו בגרנד קניון – קצת מאכזב לעומת הציפיות. אכן, אלמנט גיאולוגי מרשים מאד, אבל תצפיות מהגדה, כשאתה מוקף תיירים רעשניים, לא ממש עושות לו חסד. אחרי הוואו של יוסמיטי, עם צוקי הגרניט המדהימים, הקניון הזה, המדורג, פשוט נראה פחות מרשים מהזווית הזו. אני בטוחה שמבט מלמטה, כשאפשר לקבל את הפרספקטיבה הנכונה על הגודל, מרשים הרבה יותר.
אחרי כארבע שעות בפארק, אנחנו מחליטים להמשיך בדרכנו. עוד עוצרים בדרך לאי אלו תצפיות ולבסוף יוצאים בדרך בה נכנסנו ונוסעים עד קמרון. עצירה לקפה, שירותים וקבלת החלטות. בגדול, היעד הבא שלנו הוא דורנגו, בקולורדו, מרחק כשש שעות נסיעה. השעה כבר חמש אחר הצהריים, כך שברור שעד שם לא נגיע היום והשאלה היא איפה לעצור ללינה. אנחנו מחליטים לנסות ולמשוך, ולראות עד היכן נגיע, כשהאופציות ללינה הן או בקיינטה, או כשעתיים וחצי רחוק יותר, בקורטז.
נוסעים ונוסעים ונוסעים (אני נוהגת רוב הדרך, כמו ברוב הימים, אבל בנסיעות ארוכות כאלו, אנחנו מקפידים להתחלף לפחות כל שעתיים). מגיעים לקיינטה עם השקיעה ועוד רואים קצת מהצוקים האגדתיים של מוניומנט ואלי ברקע. אנחנו מרגישים רעננים מספיק להמשך נהיגה, אבל אני בכל זאת בודקת לגבי לינה במקום. השמועות (מטריפ אדוויזר) נכונות: קיינטה יקרה מאד וההולידי אין הסמוך מבקש לא פחות ממאה וארבעים דולר לחדר עם שתי מיטות זוגיות… מוסיפים לזה את הביקורות השליליות על טיב השירות בערך בכל אחד מהמלונות בעיר (יש שלושה או ארבעה) וברור לנו שאנחנו ממשיכים בדרך. אחרי ארוחת ערב וקפה במקדולנדס, אנחנו ממשיכים.
אני נוהגת, בחוץ הולך ומחשיך והכוכבים ממלאים את שמי המדבר. צחי מקריא לילדים את שר הטבעות ואני מתרכזת בניסיון לאתר בעלי חיים שעלולים לזנק אל הכביש. המדבר מתגלה כשומם מאד ולשמחתנו אף אירוע לא מפריע את שלוות הנסיעה. אגב, אני נוסעת עם אורות גבוהים ומגלה בחדווה שהרכב החכם שלנו יודע לבד לעבור לאורות רגילים כשמופיע רכב מולנו ולחזור לאורות גבוהים כשאפשר. כל פעם הוא מפתיע אותנו באיזו חוכמה אחרת, הגאון שלנו. חבל רק שבקרייזלר לא מצאו דרך להרחיק את מושב הנהג עוד כמה סנטימטרים לאחור לטובת נהגים ארוכי רגליים…. יש כמובן שליטה חשמלית בכסא, כולל אחורה וקדימה, למעלה ולמטה, זוויות למושב ואפילו בליטה קטנה לטובת הגב התחתון, אבל השורה התחתונה היא שהמרחק המקסימלי שהצלחנו להרחיק את מושב הנהג קרוב מדי. אם יש למישהו רעיונות, נשמח לשמוע.
בחזרה לקורות היום… בעשר בלילה מגיעים לקורטז. כיוון שעברנו גם איזור זמן, השעה היא בעצם אחת עשרה, ואנחנו מבינים שכדאי לעצור. המיקום גם מתאים להחלטה שהגענו אליה בדרך, לבקר למחרת בפארק מסה ורדה. מהדרך התקשרתי למספר מוטלים והתבייתתי על הסופר 8, שהציעו חדר בשמונים דולר ללילה. קצת יקר, לאמצע השבוע, כשנהיה בחדר ממש לכמה שעות. כל מה שאנחנו רוצים זו מקלחת ומיטה ללילה. מחליטים להיות ספונטאניים ולבדוק מוטלים קטנים בדרך לסופר 8.
עוצרים בבאדג'ט אין המקומי ומצלצלים בקבלה. בחור גבוה, יוצא יחף וטרוט עיניים ומציע לנו חדר בארבעים ושמונה דולר ללילה. אני מבקשת להציץ בחדר, אבל לא עושה עבודה יסודית מדי. החדר מסריח מחומרי ניקוי, אבל אנחנו עייפים, הילדים כבר ישנים באוטו וצחי מתעקש ששלושים דולר זה הרבה כסף ושעדיף לנו כאן על פני הסופר 8. לוקחים את החדר, ואיך שאני מדליקה קצת יותר אורות, אני מבינה שעשינו טעות. פתאום רואים שהשטיח מאד מלוכלך, ובכלל, החדר לא נקי כמו שצריך. נראה כאילו מישהו העביר סמרטוט על המשטחים שמרח את הליכלוך במקום לנקות אותו. אני מוכנה כבר לעזוב, אבל הילדים שפוכים וצחי מתעקש שאני סתם מתפנקת…
לי נראה כאילו ג'וק יציץ לי מאיזו פינה בכל רגע ואני מסרבת אפילו להתקלח במלון הזה ופשוט נשכבת במיטה ומחכה שיעבור הלילה. ג'וקים לא ראיתי, אבל חרקים אחרים כן… אקדים את התיאור של היום הבא ואספר שמצאתי למחרת פישפש חי על המיטה… בבוקר פשוט המתקדתי בהרחקת החפצים שלנו מהחדר במינימום מגע ויציאה מהירה ככל האפשר מהחדר….
אני והילדים לא נעקצנו, אבל מצחי כן טעמו הפישפשים והוא התעורר עם כמה עקיצות שמגרדות עד היום. הלקח ברור – לא להתפתות להצעות בשטח! לבדוק את המלונות מראש ולקרוא ביקורות בטריפ אדוויזר. זול זה לא בהכרח רע, כמו שתראו כשתקראו על המלון בו אנחנו נמצאים היום, אבל יש בהחלט גם מוטלים גרועים שצריך להתרחק מהם!
ולסיום – גלריית התמונות של היום הזה –
חבל שהביקור שלכם בגרנד קניון לא היה מוצלח. אנחנו היינו שם יומיים ומאוד נהנינו. אני הייתי בהריון בחודש שביעי בזמן הביקור אז נסענו הרבה בשאטל ממקום למקום ואני אישית לא ירדתי למטה.
הי מילקה! בהחלט מעייף וקשה "להוריד הילוך" כי יש כל כך הרבה מה לראות ולעשות. גם כשעוצרים "לנוח", היום מתמלא חוויות… כבר מאד מתגעגעים לכולם!
היי מה שלומכם
נשמע שאתם עושים חויות מטורפות
אייך אתם מרגישים? בטח עייפים וקצת מתגעגעים
מאוד מעניין לקרוא ולראות את התמונות איזה יופי תמשיכו לכייף ושימרו על עצמכם
תהיו בקשר
נשיקות מכולם….