יום 22 לטיול – אריזונה

לא להאמין שכבר יותר משלושה ימים לא כתבתי בבלוג… צירוף של טיול עמוס, חוסר בקשר אינטרנט יציב וויתור על הלפטופ לטובת משחקי המחשב של הבנים. את הבעיה האחרונה פתרנו אתמול בכך שקנינו לפטופ נוסף והנה אני שוב כותבת. יש לי שלושה ימים לסכם, ואעשה זאת בשלושה פוסטים נפרדים, למען הסדר הטוב, אז הנה סיכום היום ה-22 לטיול:

יום שני, ה-6 ביוני 2011

יום רגוע ונינוח נוסף בפלאגסטף. אנחנו מאד אוהבים את העיר הזו – יש בה אווירה רגועה ונעימה מאד. אנחנו מנצלים את השהות בה להתארגנות וסדר בדברים. היום קנינו מעין ארון מגירות נשלפות מפלסטיק. הוא יושב לנו בנוחות באיזור תא המטען מאחור ובו אנחנו מאחסנים את המזון שלא דורש קירור ואת הכלים שלנו. נוח מאד לארוחות על הדרך, וכשמגיעים ללינה ורוצים לאכול, פשוט שולפים את הארגזים ומעלים איתנו לחדר.

בכלל, אנחנו הולכים ומשתפרים באמנות המגורים בדרכים. גילינו שממש אין לנו צורך בשתי מזוודות. את כל הבגדים וכלי הרחצה הנחוצים לכולנו אפשר להכניס בצ'ימידן גדול אחד. פעם ביומיים-שלושה עושים כביסה וזהו. במזוודות אחסנו את הבגדים "לגיבוי", המגבות שקנינו ושקי השינה.

התכנית להיום – טיול ברגל ביער קוקונינו – Coconino Forest – יער המשתרע ממש בפאתי העיר. לפני שיוצאים לדרך, עוצרים בסניף סייפווי שנמצא ממש מול תחילת המסלול להצטיידות קלה. אני ורון נכנסים לעשות את הקניות, ואני מתמוגגת מחדש מהאדיבות והנחמדות.

עומדים לרגע להסתכל במדף הירקות, וארבעה כבאים מקומיים שעושים את אותו הדבר פורצים במקהלה של "בוקר טוב" ו"מה שלומכם היום?"… עוברים למדף הלחמים ואני שואלת את העובדת שמסדרת אותם אם יש במקרה בייגלים עם פרג. במדף עצמו אין, והיא הולכת איתי עד הצד השני של הסופרמרקט (ומדובר במרחק לא קטן, הסופרמרקטים פה ענקיים), כדי לשאול את המוכרת במאפייה אם יש להם בייגל עם פרג. ניסיתי לומר לה כבר בהתחלה שזה בסדר ואוכל לשאול בעצמי, אבל היא התעקשה… מגיעים לתור בקופה. יש שני אנשים לפני בתור ומיד איש צוות מבחין בתור שנוצר ופותח קופה נוספת לידינו ומזמין אותנו. ברכות בוקר טוב ושאלות "מה שלומכם היום" הם חלק סטנדרטי מהדיאלוג עם כל אחד פה, והוא גם מתעניין לדעת אם אני בטוחה שאספתי את כל המצרכים שאנחנו צריכים ואם אפשר לעזור לנו למצוא עוד משהו. בעוד אנחנו מדברים, בחור אחר מגיע ומתחיל לארוז את המצרכים בשקיות ולשים בעגלה, ולסיום הם רצו לבוא איתנו עד האוטו ולעזור לנו לסחוב (בעגלה, לא חלילה בידיים!). בקיצור, מבינים למה פלגסאף  מוצאת חן בעינינו?

סוף כל סוף, הכל מוכן ואנחנו מתחילים במסלול. אני מסתפקת רק במסלול של כשני מייל, המכונה "מסלול האיש השמן" – כנראה על שם השמנים כמוני שלא מסוגלים לעשות את המסלולים המאתגרים יותר. אבא והבנים מתפצלים לטיפוס על ההר במסלול אחר ומסיימים את הטיול כשעתיים אחרי. הטיפוס קשה מאד (גם במסלול שלי מטפסים גובה של כמאתיים מטר), מאחר ואנחנו בגובה של שניים וחצי קילומטר מעל פני הים. לפחות לא חם (יש גל חום באריזונה, אבל פלגסטאף הגבוהה לא נפגעה ממנו), יש רוח נעימה ונוף יפה של העיר כולה השרועה מתחתינו, וההרים המקיפים אותה.

היער הוא יער אורנים משולב עם סוגי צמחיה שונים וסלעים גדולים. בעל החיים היחיד שאנחנו רואים הוא נחש, שדן כמעט דורך עליו ונמשך אחורה על ידי אבא שלו ברגע האחרון. מזל גדול לנחש, אבל דן מרגיש אסיר תודה גם הוא. לא נחש פעמונים הפעם, אלא נראה כמו סוג של צפע מקומי, אבל קטן ופחדן (הוא ממהר להסתלק).

אחרי החזרה למלון, ערב רגוע של משחקי מחשב כפיצוי על המאמץ הפיזי… והנה התמונות של הטיול:

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. Wow,
    sounds so fun,
    I just showed the girls your blog,

    I finished succesfully the course for fire fighting – in the third time of trying.
    Exusted from the hard work.
    It is great to hear that you all have fun- do not get too fat – I am sure you like to enjoy all new food but I suppose the fat man supposed to do the longest track and not the shortest- haha-

    We love you lots and hope you enjoy every part.

    ofer, fiona and girls

  2. תודה על הפירוט על פלאגסטף – אני חשבתי שזו תהיה עצירה קטנה והכרחית בדרך, אבל היא נשמעת מקסימה ועכשיו אני ממש מקווה שיצא לנו להסתובב גם קצת בעיר עצמה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט