יום 16 – יוניברסל סטודיוס

צחי הוסיף עוד קצת לגבי יום אתמול, אז נפתח בזה. יש גם כמה תמונות נלוות בגלריה.

היום memorial day – נראה שיום זה הוא פסטיבל צריכה אף יותר מהרגיל, ומקדשים את הקניות והצריכה, כי החיילים האמריקאים מתו על מנת לאפשר אורח חיים זה. קצת צורם בהשוואה לאופי של ימי הזכרון בישראל.
היום אנו נוסעים ללוס אנג'לס. כאמור, בגלל memorial day והחסימה על כביש 1, בחרנו לנסוע בדרך המהירה – כביש 5.
הדרך עוברת בשדות ומטעים עצומים בגודלם, ובאזור שומם יחסית. למרות זאת, נתקענו בפקק תנועה נוראי (כולם נוסעים בחג).

אחת התחנות שעצרנו בהן להתרענן היא התחנה האחרונה בה עצר ג'יימס דין, והיא
מוקדשת לזכרו ומעוצבת בסגנון שנות החמישים (ראו תמונה).

בתחנה שלאחר מכן נתקלנו בשבירה של שיא גינס – התור הארוך ביותר בעולם לשרותי נשים. תחנת הדלק (הכוללת גם סופר מרקט קטן) היתה מלאה בצפיפות בתור אדיר של נשים שהתפתל בתוך כל החנות בשקט ובסדר מופתי. לדעתי המתינו שם יותר משעה!

מעט לאחר מכן הפקק נפתח והצלחנו להגיע בזמן סביר ללוס אנג'לס, ויצאנו לטיול רגלי כמעט עד להוליווד. הספקנו בגלידה ובמונית חזרה למלון.

ונחזור כעת לשידורנו – מעבירים את המיקרופון לענת, לתיאור היום הנוכחי שלנו:

יום ביקור בפארק יוניברסל סטודיוס

את הכרטיסים הזמנתי מראש באינטרנט, כיוון שאז הכרטיסים מאפשרים להכנס לפארק בשני ימים שונים – שניים במחיר אחד. בדיעבד, אפשר למצות את הפארק ביום אחד, ועדיין לא החלטנו אם נשוב אליו שוב בביקור הנוכחי.

פתחנו בגולת הכותרת של הפארק: סיור באולפני יוניברסל. הסיור התחיל בקטע סיור באולפנים עצמם, כשהמדריך שלנו מספר בהתרגשות על הסדרות והסרטים שצולמו בתוך הבניינים המשמימים למראה.

אחרי עשר דקות כאלו, הילדים החלו להראות סימני חוסר מנוחה וגם אנחנו תהינו האמנם זהו הסיור המפורסם? למרבה המזל, מנקודה זו השתנה אופי הסיור והתחלנו לנסוע בין סטים שונים של תפאורה. היה מרתק לראות את הרחובות השונים ששימשו כסטים לסרטים ואפילו הילדים התרגשו לנסוע בכיכר מהסרט "בחזרה לעתיד".

בהמשך, עברנו גם דרך "סטים" שבחלקם שולבו אפקטים מיוחדים. המיוחד שבהם הוא קינג קונג, שם עברנו דרך מעין מנהרה ענקית שבתוכה הוקרן סרט תלת-מימד (במשקפיים מתאימים צוידנו מראש). נקלענו לקרב בין קינג קונג לטי רקס, כששניהם נאבקים על מי יטלטל את האוטובוס שלנו יותר… היה נחמד מאד.

סט מרשים אחר היה באחד הביתנים שנראה רגיל לגמרי מבחוץ. בפנים היתה תפאורה של מנהרה של רכבת תחתית, אך בעוד המדריך שלנו מדבר, האוטובוס התחיל לקפוץ והמדריך הודיע שהחלה רעידת אדמה. אירוע שכיח בלוס אנג'לס, אבל במקרה שלנו התוצאות היו הרות אסון: הקרקע נפערה מעלינו, מכלית גז התגלגלה עלינו, רכב הגיעה והתרסקה מולנו, ואם כל זה לא הספיק – היה גם שיטפון. איזה מזל שזה רק סרט… או רק תפאורה של סרט.

אין ספק שהסיור ממחיש היטב את תעשיית האשליות. היו הדגמות נחמדות של איך מצלמים פעלולים עם רכבים מתעופפים באוויר (הסוד הוא בדגמי רכבים המוצבים על זרוע מכאנית ומסובבים בהתאם לצורך). היה שיטפון ששטף סביבנו בכפר מקסיקני. ביקרנו בחלקים שונים בעולם וכמובן גם בחוף של הכריש ממלתעות ששט לעברנו לביקור ליד חלונות האוטובוס. אפילו את נורמן בייטס מהסרט "פסיכו" תפסנו על חם בזמן שהעביר גופה אל תא המטען של הרכב שלו…

אגב, עם כל האפקטים שבסיור, אחד הדברים המלהיבים ביותר היו זוג צבאים שביקרו במדשאה בסט של "עקרות בית נואשות". צבאים אמיתיים, לשם שינוי.

חוץ מהסיור, ביקרנו כמעט בכל המתקנים, למעט המתקן של המומיה שנחשב המפחיד ביותר בפארק (הילדים לא רצו ואנחנו נשמנו לרווחה). בסה"כ אין המון מתקנים בפארק והדגש הוא על הופעות, הסיור ואווירה כללית.

המתקן של פארק היורה עשוי לעילא ולעילא. שיט בסירה בתוך פארק היורה, וכמו בסרט, מתחיל עם דינוזאורים חביבים אוכלי עשב ונגמר בלוע פעור של טי רקס שמתכופף אלינו. הבנים ואבא שלהם עלו פעם ראשונה והבטיחו לי שזה ממש לא מפחיד ולא רכבת הרים. כך הסכמתי לעלות גם אני, כשרון ודן עולים איתי לסיבוב נוסף. אכן, רוב הנסיעה ממש לא מפחידה, אבל הסיום הוא בנפילה ממפל מים שאיתגרה אותי מאד. את זה החבר'ה החליטו לא לספר לי לפני הנסיעה.

המתקן השני שעליתי עליו היה זה של משפחת סימפסון. אימה ופחד. לא רק שעומדים הרבה בתור – 20 דקות של בהייה במסכים עליהם מוקרנים בלופ קטעים מהסדרה, אלא שהמתקן עצמו היה מבחינתי מתקן עינויים. השתכנעתי לעלות אחרי שדן הבטיח לי שזה ממש לא מפחיד, כי לא מדובר ברכבת הרים אמיתית. הקרון לא זז וכל הנסיעה היא וירטואלית בלבד. הבעיה היא שהכל ריאליסטי במידה כזו, שתוך שלושים שניות חטפתי בחילה נוראית והעברתי את שאר הנסיעה בעיניים עצומות ונשימות עמוקות.

ההופעה של עולם המים היתה מצוינת. ישבנו באיזור הרטוב, שם מרטיבים את הקהל עוד הרבה לפני תחילת המופע, תוך כדי הפעלה נחמדה של צעקות. ההופעה עצמה כללה שלל פעלולים ואפקטים מיוחדים, יריות ופיצוצים, אש ומים, מכות וזיקוקים. בקיצור, היה שמח. הילדים התלהבו מאד מהעלילה ואנחנו מהביצוע המיקצועי והמהוקצע.

שני סרטי תלת-מימד, או כפי שהם מכונים בפארקים – 4D – היו שרק ושליחות קטלנית שתיים. שניהם כוללים כסאות נעים ושלל אפקטים הכוללים השפרצות מים ועוד. כצפוי, שרק היה חביב ומשעשע, ואילו שליחות קטלנית היה כולו שוורנצגר, כלומר יריות, אש ותמרות עשן. למעשה, "שליחות קטלנית" היה מופע שחקנים משולב עם סרט תלת-מימד – שואו הוליוודי במיטבו.

האווירה המיוחדת נמצאת בכל הפארק. דמויות מהסרטים עוברות בכל מקום לתמונות משותפות ויש גם איזורי משחקים מעולים, כולל איזור של ג'ורג' הסקרן, בו הילדים בילו יותר משעה של משחקים באיזורים רטובים.

זהו, בסה"כ היה יום מאד מוצלח. הילדים הכתירו אותו כטוב ביותר עד היום והחליטו שהפארק הזה היה יותר מוצלח מדיסנילנד ולגולנד ביחד. מה שנקרא, זיכרון קצר. מבחינתי, היה עומס גירויים ושמחתי לחזור לחדר במלון כדי להתאושש קצת. הפארק היה רועש מאד, ולא היתה פינה אחת שקטה בו. בכל נקודה מושמעת מוזיקה הרלבנטית לאותו סרט.

הנה התמונות (הראשונות מאתמול והשאר מהיום שלנו בפארק). תודה על כל התגובות – מאד מעודד להמשיך ולכתוב!

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  1. גם אליי לא מגיעים מיילים על פוסטים חדשים (או על כך שעוד אנשים הגיבו לפוסט שהגבתי עליו, אבל לא יודעת אם על זה אני אמורה לקבל הודעה), אז אני נכנסת ישירות לאתר.

    מכל המקומות בעולם, לא יודעת אם הייתי מניחה שבהוליווד יסתובבו צבאים באופן חופשי! אולי כן?

  2. ענת וצחי !
    עוקבת צמוד צמוד אחר מסעכם בקליפורניה .
    הפוסטים כתובים נפלא , התמונות מדהימות , כיף לטייל איתכם .
    גם למייל שלי לא היגיעו הודעות על כתיבת שני הפוסטים האחרונים .
    חג שבועות שמיח !
    אירית

  3. טוב שלא באתי איתכם חחחחחחח, אני מתארת לי את נכדי מתלהבים ,מה מתלהבים ,מגשימים חלום.
    צחי נראה נפלא החופשה מתאימה לו. מענין למה לא היו במייל הודעות על הפוסטים שאת כותבת. בגלל זה לא נכנסתי לבדוק אפילו. אני מתגעגעת מאד ואתם כמובן חסרים לי במיוחד כששי מתקרב. אבל שזה שווה את ההנאה והבילוי שלכם. כל הכבוד ענת על ההחלטה והביצוע.
    נשיקות חיבוקים

  4. ראינו כבר כמה וכמה צבאים באיזור יוסמיטי, אבל בהחלט היה מעניין לראות אותם בהוליווד! התווכחנו במשך כמה דקות טובות אם הם עוד אלמנט באדיבות מחלקת האפקטים המיוחדים של יוניברסל… לפי מה שהמדריך אמר, הם מגיעים לעיתים קרובות – הדשא ברחוב ויסטריה (של עקרות הבית הנואשות) כנראה טעים במיוחד.

    מבט, אני מקווה שנראה את הצד הדרומי של כביש 1 בסוף השבוע הזה – התחלנו לקבל הרעלת עיר היום ומחפשים לצאת לאנשהו ביום שישי ולחזור ביום שני לאסוף את המרשמים שלנו.

  5. התלבטתי לגבי יוניברסל, ולמרות שהיה לך עמוס בגירויים נראה שנהניתם, וזה מחזק את המחשבה שלי כן ללכת לשם. איזה כיף שיצא לכם לראות גם צבאים אמיתיים! יודעת אם הם תמיד שם או שבמקרה יצא?

  6. ענת, כבר כמה ימים שלא יצא לי להכנס לבלוג, ועכשיו נכנסתי ועשיתי השלמות הכרחיות 🙂
    מצד אחד הצטערתי לקרוא שויתרתם על החלק הצפוני של כביש 1, אבל בצירוף הנסיבות של ממוריאל דיי מצד אחד ועבודות באיזור ביקסבי ברידג' שגורמות לעיכובים בתנועה מן הצד השני, ברור לגמרי שההחלטה שלכם היתה נבונה מאד.
    בסך הכל, עושה רושם שאתם מנצלים בצורה מושלמת את הזמן שלכם שם. הטיול שלכם נינוח, ואתם מספיקים גם לנוח על שפת האגם עם ספר – מה שרב המטיילים לא זוכים לו. כייף לכם!
    איזה יופי לקרוא כל פעם מחדש שרון ודן מכריזים על הימים כ"יום הכי מוצלח שהיה עד עכשיו". שרק ימשיך ככה!

    יאללה, תמשיכו לכייף, ואני ממתינה כאן להמשך הסיפורים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט