בעוד שלושה שבועות אנחנו בסן פרנסיסקו!

ביום הזה, בעוד שלושה שבועות בדיוק, אנחנו נוחתים בסן פרנסיסקו.

החצי השני שלי עובד בקדחתנות לסיים פרוייקטים בעבודה ואלמלא שבתות וחגים לא היינו רואים אותו הרבה בבית. אצלי, מבחינת העסק, רוב הדברים כבר סגורים. אני כבר כמה חודשים בהורדת הילוך משמעותית והכנתי כבר את כל העדכונים והדברים שאצטרך לעשות מהדרך (אל דאגה, מדובר בכשעת עבודה בחודש לכל היותר).

מבחינת הטיול, המצב מוזר. מצד אחד, כל הדברים החשובים סגורים. מצד שני, נותרו שלל דברים ומשימות מדרגה ב' שעדיין על הפרק, רובם מסוג הדברים שאם לא יצא, לא נורא. בעיקר מוזר מצב הרוח – מסתכלת סביב על הבית ותוהה, האמנם אנחנו מתנתקים מכל זה לחצי שנה? הדברים הקטנים, כמו הכרית שלי, ספל הקפה האהוב, כסא העבודה הנוח, הבידן (האהוב ונוח לא פחות!)… איך תרגיש פרידה כל כך ארוכה?

בשבוע של פסח התארח אצלנו גולש ספות מבריטני שבצרפת, שקצת הכניס את העניין לפרופורציה. ויקטור נמצא בטיול אחרי צבא (צבא צרפת), מסביב לעולם עם תרמיל גב בשלוש שנים. את המסע הוא עושה בטרמפים וגלישת ספות ובעלות מינימלית. בין שלל השיחות המרתקות, דיברתי איתו קצת על נושא הקשיים הרגשיים של הטיול. בתחילת הטיול, היה לו קשה מאד. כל עיר חדשה היתה אתגר מפחיד, מפגשים חדשים, מיטות חדשות, חוסר ידיעה ואי וודאות שקיימים בכל טיול (אבל בעוצמות רבות יותר בטיול מסוג זה). עם הזמן, גילה ויקטור שהחדש והמרתיע הפך לשגרה משל עצמו. כשהגיע לתל אביב לפני כשבועיים, אחרי תשעה חודשים בדרכים, כבר לא חשש כלל והתאקלם בעיר מהר מאד. אלינו הביתה הגיע עם שלווה פנימית ורוגע שאפשר להתקנא בהם והשתלב מיד ובקלות בליל הסדר שלנו. המזרון שהקצינו לו (כל המקומות ה"טובים" באחוזה כבר היו תפוסים על ידי אורחים) התקבל בברכה והוא התמקם בקלות והרגיש בנוח.

אני מאחלת לנו שנעבור תהליך כזה גם אנחנו, מהר ובלי יסורים קשים מדי. אמנם טיול קצת שונה מזה של ויקטור, אבל אני מקווה שאותו "זן" (zen) של מסע ישרה גם במיני ואן שלנו ושכולנו נסתגל ונקבל באהבה ובקלות את מצב הנוודות שאנו עומדים לעבור אליו בקרוב…

אם גם אתם עוברים או עברתם טיול ארוך, עם או בלי ילדים, אשמח לשמוע תובנות והשגות בתגובות לפוסט – תודה ואיסרו חג שמח!

לפוסט הזה יש 7 תגובות

  1. חג עצמאות שמח!מאחלת לכם נסיעה וטיול מוצלח ומהנה.אנחנו יוצאים יומיים אחריכם לאותו מלון בס.פ.
    כבר התכתבנו בנידון…נעזרתי רבות בבלוג שלך,(ככה קוראים לזה?)כולל ריכוז הכתבות מאתר למטייל
    שריכז בעבורך מוני. דרך אגב,פתאום אינני מצליחה להגיע לריכוז הכתבות.
    אשמח אם תוכלי להנחות אותי לשם.
    תמרה

  2. עוד רעיון שאתם תוכלו לישם בקטע של המחסור ב"ישראליות" זה שבאתרים של ערוץ 2 וערוץ 10 יש חלק מהתכניות שלהם לצפייה באינטרנט. גם אם לא רואים אותן בד"כ בארץ בחו"ל ארוך יש לזה טעם אחר.
    המשך יבוא..

  3. היי ענת
    אני מקוראים השקטים בפורום (עם קצת שאלות בדרך..)
    אחרי תכנון של חצי שנה יצאנו לפני 12 ימים לטיול של 24 יום – חופש מהעבודה וגם מהילדים.
    עוד אעלה לפורום ספורים, תובנות וטיפים,אבל בינתיים בנושא האוכל.
    ברוב הרשתות שנכנסנו כמו סייפויי, אלברט'ס, VONS, היה איזור מסודר של אוכל "כשר".
    בהתחלה הופתענו למצוא מצות של מספר חברות מישראל, אח"כ גילינו קניידלך, גפילטפיש, סוכריוות מאסט (שהכיתוב כולו בעברית). לא בדקנו את נושא החטיפים אבל אם יצא אבדוק ואעדכן.
    תודה על הפוסט המפרט את המתקנים בדיסני (וגם על הרבה פוסטים אחרים..) במפה שלהם אין הסבר על כל מתקן ואנחנו הסתובבנו, כמו גדולים, עם הסבר בעברית כל היום.
    תהנו
    הילה

    1. איזה כיף לשמוע שהפוסט עזר לכם כל כך! בטיול הקודם כנראה לא חסר לנו האוכל הישראלי, כך שלא זכור לי מהסופרמרקטים, אבל יש לי הרגשה שהפעם נטייל שם יותר.
      שיהיה לכם המשך טיול נפלא – מחכה לשמוע עוד כשתחזרו!

  4. אתי – תודה! עם הילדים נעשה איזו "סגירה" מול חברים, מפגש כזה. משפחה די עשינו בפסח (היה פסח מהמשפחתיים הזכורים פה – סימנו וי על כולם, כולל הרבה פרידות). דיברנו עם המורים, ולכל ילד נעשה איזה אירוע פרידה קטן מהכיתה עם כיבוד ואולי נספר על הטיול ונחלק דף קשר קטן עם הפרטים של יצירת קשר איתנו.

    ימי חופש מאד נראים לי – נראה לי שבשבועיים-שלושה הראשונים עוד נהיה עם האנרגיות של ההתחלה, אבל משם והלאה ריווחתי מאד. בחלק מהמקומות ציינתי יום חופשי, ובחלקם נראה לפי מזג האוויר ומצב הרוח. אני תוהה אם נוכל לשלב לימודים בימים האלו, או שתהיה דרישה למנוחה מלאה… נראה. בכלל כל עניין הלימודים עדיין לוט בערפל, כשההחלטה היא לקחת את ספרי הלימוד ולראות בדרך איך משתלב לנו. אין לחץ של שמירת קו עם בית ספר, אלא רק של תכנית הלימוד המשפחתית שלנו.

    אוכל ישראלי – נשתדל לקחת איתנו ולדאוג לאספקה כשסבא/סבתא מצטרפים! אם יהיה בדרך ביסלי באיזו חנות, בטח יהיה כיף גדול. מוזיקה – עובדת כבר על ארגון דיסקים עם מוזיקה ישראלית, כולל כל הפסטיגלים למיניהם…

    אין לי ספק שמפגשים עם ישראלים יהיו חיוניים בשלב מסוים. אני מקווה שבעזרת הבלוג והפורום נוכל להסתנכרן בדרך עם משפחות מטיילות עם ילדים. אני בטוחה שיהיה להיט.

  5. וכמו שאת יודעת אנחנו עברנו את זה. חצי שנה זה לא עניין של מה בכך ואני חושבת שרק בסוף הטיול הבנתי את המשמעות של הזמן.
    כדי להרגיש שנפרדנו כמו שצריך עשינו מסיבות פרידה: לחברים של הילדים, לחברים שלנו, למשפחה, לחברות שלי, לחברים שלו. היינו עסוקים בשלל מסיבות וזה היה כיף גדול. באחת מכתבות השטח של למטייל קראתי על משפחה שעשתה בית פתוח כמה ימים לפני הנסיעה והזמינה את כל המכרים שלהם שיבואו להיפרד במהלך היום.
    הקפדנו שהילדים ייתכתבו עם חברים ועם המורות שלהם במייל, גם אנחנו כמובן עדכנו את חברינו ואת המשפחה. ביקשנו מהמשפחה ומהחברים להתקין סקייפ וכך יכולנו גם לדבר ולראות את מי שאנחנו מדברים איתו.
    אם אפשר להיפגש עם משפחה או חברים במהלך הטיול זה הכי כיף בעולם. עד כמה שזכור לי מצטרפים אליכם סבא וסבתא. אנחנו נפגשנו עם חברים, זה היה לקראת סוף הטיול והרגשנו שאנחנו מקבלים חמצן.
    ואחרון חביב – האוכל. בכל מקום שמצאנו משהו ישראלי בסופר קנינו, חיפשנו מכולות ישראליות – אני יודעת שזה נשמע בנאלי אבל אחרי חודשיים ממש מתגעגעים לאוכל אז חיפשנו ומצאנו במבה, דני, שקדי מרק וכדומה. גם מסעדות ישראליות מדי פעם – זה עשה לנו כיף.
    לנסיעה הזו אנחנו מתכוונים להכין גם דיסקים עם מוזיקה ישראלית.
    הקפדנו על ימי מנוחה, במסע של חצי שנה זה חשוב חשוב! בהתחלה לא תכננו את זה בכלל ואז הרגשנו שאנחנו רצים ממקום למקום, הילדים מאבדים סבלנות וגם אנחנו. פעם בשבוע לא עשינו כלום (חוץ מכביסה), היינו בבריכה, נחנו, קראנו ספרים, הילדים ראו סרטים ולמדו קצת. זה נתן לנו אנרגיה לשבוע שאחרי. רצוי לעשות את יום המנוחה בשבת או ראשון שאז ממילא יש תורים ומלא אנשים בכל מקום ולא נעים להסתובב. גם בטיול הנוכחי הכנסתי כמה ימי מנוחה.
    זהו, אני מקווה שנתתי לך כמה רעיונות.
    העיקר אל תשכחי לעדכן גם כשאתם שם.
    להתראות
    אתי

כתיבת תגובה

סגירת תפריט