כמה הגיגים וכמה עניינים פרקטיים מאד

שישה שבועות לשעת השין –

תקופה קצת מוזרה. ככל שהטיול מתקרב, ההתרגשות גואה, ובמקביל גם החששות. אני מנסה לשמור על פרופורציות ולהזכיר לעצמי שבתקופה של כמעט חצי שנה, נעבור הרבה בתור משפחה. עם כל הכבוד למקומות המופלאים בהם נהיה, יהיו בלי ספק גם זמנים פחות קלים. הילדים ישארו ילדים, עם כל הטוב והנפלא שבדבר, אבל גם עם הרגעים הפחות נוחים, והיותר מעצבנים.

ויש גם חששות אחרים. מה איתנו, הגדולים? איך נתמודד עם שבירת השגרה היומיומית, ועם יצירת שגרה חדשה? איך ננהל וננהיג משפחה בדרכים, במקום זר, מול אנשים זרים מתרבות אחרת?

וכך, גלים של התרגשות חיובית וציפיה מחד, וביניהם גלים של חששות ולפעמים אפילו חרדה של ממש. למה אנחנו מכניסים את עצמנו? האמנם קורצנו מהחומר המתאים להרפתקה כזו, או שבעצם, הוביטים שכמונו, היינו צריכים להצמד למחילה החמה והנוחה שלנו? האם, כמו בילבו בגינס, יש בנו גנים של טוק?

ובמקביל, ממשיכה לעבד את תכנית הטיול, ללמוד על מקומות נוספים, ליצור קשר עם אנשים לאורך המסלול (על הגילוי החדש והמלהיב של couch surfing ארחיב בפוסט נפרד בקרוב), ובשלב זה, מתחילה גם לעבד רשימות של משימות, מטלות ואפילו ציוד לאריזה!

אז הנה – אם נחזור לרמה הפרקטית יותר – קישור לדף רשימות הציוד שהכנתי. אשמח מאד לתגובות, רעיונות וטיפים!

ואם כבר קישורים, דפים שנוספו לבלוג מאז העדכון האחרון, כולם בטקסס –

אל פאסו – טקסס

דאלאס

סן אנטוניו – טקסס