הגרנד קניון אכן ענקי. אורכו מאות מיילים ועומקו בערך מייל. זה הרבה מאד קניון. הפארק הלאומי לא מכסה את כל שטח הקניון, כמובן, אבל עדיין, מכסה שטחים נרחבים.
זהו אחד הפארקים הלאומיים הכי פופולריים בארה"ב, בין היתר בגלל הקרבה ללאס וגאס. לטעמי האישי, הוא קצת אובר רייטד. כלומר, אין ספק שמדובר בפיצ'ר גיאולוגי מרשים מאד, אבל אם לא מתכוונים לרדת לעומקו ברגל (מה שעושים רק מעטים) אז כל שנותר הוא לראות אותו מנקודות תצפית שונות. שזה נחמד, אבל בשלב כלשהו קצת רפטטיבי. בכל מקרה, אנחנו כאן לצורך עבודה, ולכן בוחנים אותו מכל זווית אפשרית.
יום שבת הוקדש לגדה הדרומית, ממרכז המבקרים ומערבה. זהו החלק העמוס ביותר בפארק והוא מוגבל בתנועת רכבים. למעשה, בקיץ עדיף ממש לא להכנס עם רכב, כי קשה מאד למצוא חניה. אפשר במקום זה ללון בטוסיאן ומשם בשאטל אל הפארק. בתוך הפארק עצמו יש עוד שלושה קווים של שאטלים.
אנחנו באוקטובר, אז שאטל מטוסיאן כבר אין, אז נסענו בבוקר אל הפארק. חששנו שמא יהיה קשה למצוא חניה, אז הגענו לפארק כבר בשבע בבוקר. בפועל, היתה חניה בשפע לפחות עד השעה שמונה. יותר מאוחר, מגרשי החניה אכן נראו עמוסים הרבה יותר.
חנינו ליד מרכז המבקרים, והתחלנו את הביקור בהליכה באוויר הבוקר הקריר לאורך גדת הקניון, עד לנקודת התצפית Mather Point, שנמצאת דקות ספורות ליד מרכז המבקרים.
חזרנו לאיזור מרכז המבקרים ועלינו על השאטל הכחול שלקח אותנו לאיזור המלונות, שם החלפנו לשאטל האדום. השאטל האדום נוסע לאורך Hermit Road. הכביש סגור לרכבים פרטיים רוב השנה, כך שאין הרבה אופציות.
עצרנו במספר נקודות תצפית. בכל אחת מהן יורדים מהשאטל, עושים תצפית ותופסים את השאטל הבא הלאה. בנקודה Mohave Point התפצלנו. צחי הלך ברגל לאורך הגדה עד הנקודה הבאה ואילו אני הגעתי לשם בשאטל. כמה תמונות מהנקודות השונות לאורך הכביש –
אחרי הרבה תמונות ותחנות, נסענו עם השאטל את כל הדרך בחזרה לאיזור המלונות. ירדנו בתחנה האחרונה של הקו ומצאנו את עצמנו בתחילת המסלול של Bright Angel היורד אל תחתית הקניון. הלכנו בו בערך מאה מטרים ואז החלטנו שזה מספיק וחזרנו. כמובן, את המסלול כולו לא עושים סתם ככה. הוא ארוך ומסוכן, והרבה אנשים נתקעים בו ונזקקים לחילוץ.
הלכנו עוד קצת לאורך הגדה ונכנסו לאחד הלודג'ים לקפה וגלידה. במקור, תכננו להמשיך לעוד נקודות תצפית באיזור הזה של הפארק, אבל החלטו שמספיק. לקחנו את השאטל בחזרה לאיזור מרכז המבקרים והפעם נכנסנו לבדוק מה יש בפנים.
מרכז המבקרים אכזב למדי. מצומצם ועם מעט מאד תצוגות. נכנסנו לסרט של הפארק שהיה מאכזב אפילו יותר. סרט חדש שכולו על הקשר הרוחני של השבטים האינדיאנים המקומיים עם הקניון. נושא ראוי בפני עצמו, אבל יש לגרנד קניון כל כך הרבה יותר להציע. הייתי שמחה ללמוד יותר, כולל על התרבות של השבטים המקומיים. משם חזרנו למלון שלנו. צחי יצא מאוחר יותר שוב לפארק, ונהנה מריצת ערב על שפת הקניון.