ביום שישי ה-4 באוקטובר, עזבנו את המלון המפנק בוגאס ויצאנו לכמה ימים של רוד טריפ במהלכו נבדוק את הגרנד קניון מכל כיוון אפשרי, כחלק מעבודת הכנה ליצירת תכנית טיול לאחר האתרים שלנו באנגלית.
השלב הראשון היה איסוף רכב ההשכרה מחברת באדג'ט בתחנה שבשדה התעופה של וגאס. זו פעם שנייה שבה אנחנו שוכרים רכב בתור תושבים מקומיים וזה תהליך קל בהרבה בהשוואה לשכירת הרכבים שלנו בטיולים הארוכים בעבר. קודם כל, אנחנו מגיעים בלי ג'ט לג, שזה כבר נחמד. שנית, בקיאים ורגילים בנהיגה כאן, אז פחות מלחיץ. כמו כן, אין צורך לרכוש ביטוח, כי הביטוח של הרכב הביתי שלנו כאן בארה"ב מכסה גם שכירת רכב.
בדלפק ההשכרה לא ויתרו על הניסיון להלחיץ אותנו כדי שנרכוש עוד ביטוח אקסטרה. אם את הישראלים מנסים להלחיץ עם ביטוחי שמשות וגרירה, אותנו ניסו להפחיד שהביטוח הרגיל שלנו לא יכסה את עלות השבתת הרכב שלהם במקרה של תיקון. סירבנו בנימוס להמתמגן מפני האופציה הזאת.
קיבלנו הפעם רכב מסוג פולקסוואגן אטלס. לא רק שלא היתה אפשרות בחירה בין רכבים בשדה התעופה בוגאס, אלא ממש לא נותרו רכבים להשכרה שם. לאנשים שהגיעו לתחנה וביקשו לשכור במקום נאמר שפשוט אין רכבים. בכלל. כולם מוזמנים. כששאלתי לגבי זה, הפקידה עדכנה אותי שסתם סופשבוע עמוס בוגאס עם כמה הופעות ומשחק ספורט גדול וגמרו להם את הרכבים.
בכל מקרה, האטלס שלנו רכב בסדר גמור, אז לא היתה בעיה. מאובזר גם עם קרוז אדפטיבי וגם עם שמירת נתיב, ככה שנוח מאד לנסוע בו. יצאנו לדרך!
אבל תיכף עצרנו אחרי עשר דקות. כמנהגנו בכל רוד טריפ, מתחילים בוולמארט כדי לקנות צידנית. התכוונתי להביא איתנו במזוודה צידנית רכה מתקפלת אבל שכחתי. קיווינו למצוא צידנית קלקר קטנה בוולמארט, אבל היו רק גדולות. היות ואין לנו בעיה של מקום ברכב, קנינו אותה, והצטיידנו גם בכל מיני פירות, ירקות ושאר מאכלים מתאימים לרוד טריפ. ואז יצאנו לדרך על באמת!
ביקור קצר בסליגמן
מטבע הדברים, כשאנחנו מטיילים בארה"ב, הרבה פעמים חוזרים למקומות בהם היינו כבר בעבר. בסליגמן – העיירה שהיוותה את ההשראה לרדיאטור ספרינגס בסרט מכוניות – ביקרנו בשנת 2011, עם שני פספוסים חמודים שאהבו מאד את הסרט. הפעם בהרכב זוגי, ירדנו מכביש 40 לבקר שוב בעיירה.
עצרנו בגלידה של דגלידו, איפה שלפני 13 שנים הצחיקו אותנו עם כל מיני תעלולים. הפעם כבר אין את המוכרים המצחיקים, והדוכן הפך להיות דוכן ממוזג. אבל מעבר לזה, האווירה בהחלט נשמרה. בכלל, סליגמן נותרה יחסית שוממה ולא ממוסחרת, שזה בהחלט נחמד. התנועה כל כך דלילה, שיכולתי אפילו לרדת לכביש כדי לצלם את הקטע הזה של רוט 66.
הרכבים "מהסרט" עדיין נמצאים לצד הכביש.
אחרי גלידה ושיחת וידאו עם רון ודן להעלאת זכרונות, המשכנו בדרכנו לגרנד קניון.
וויליאמס
לפני הפניה לגרנד קניון, עצרנו לביקור קצר בעיירה וויליאמס. עיירה קטנה שממנה יוצאת הרכבת לגרנד קניון, והיא משמרת את רוח המערב של פעם, כולל נגיעות מאווירת כביש 66.
למעשה, נכנסנו לוויליאמס כדי לראות אטרקציה חדשה יחסית בשם Poozeum שאפשר אולי לתרגם ל"קקיזיאום". לא בדיוק מוזיאון, אלא גלרית תצוגה שמוקדשת כולה למאובני קקי של דינוזאורים. במקום מוצג לראווה המאובן הגדול בעולם של קקי של דינזאור (במקרה של טי רקס), יחד עם שלל מאובנים בגדלים קטנים יותר. כולל כאלו ממש ממש קטנים, עד כדי גודל של נפיחה של יתוש, מאובנת בתוך שרף.
טוסאיאן
מכאן נסענו למלון שלנו, Grand Canyon Plaza Hotel בעיירונת טוסאיאן, מרחק רבע שעה מהפארק. קיבלנו חדר מוטל קלאסי, עם תוספת של חדרון הסבה קטן. המלון צמוד לקולנוע האיימאקס ממנו גם יוצא בחודשי הקיץ אוטובוס שאטל חינמי אל הפארק.
ירדנו לבקר באיימאקס ובמרכז המבקרים הקטן שלו. במקום יש גם פיצה האט ועוד כל מיני סוגי מזון מהיר וחנות מזכרות לא קטנה. נכנסנו לצפות בסרט האיימאקס שהיה מוצלח מאד. סקירה עשויה היטב של תולדות הגרנד קניון, בסרט יפהפה על מסך ענק.
הערב ירד והיה כבר חשוך, אבל להיות רבע שעה מפארק לאומי ולא לנסוע לשם, היה קצת קשה. אז לקחנו את הרכב ונסענו אל הפארק בחושך. הגרנד קניון מוגדר כפארק חשוך עם תנאים טובים לתצפית כוכבים. ואכן, שמי הלילה לא אכזבו. שביל החלב חצה את השמיים, וצחי הסביר לי על הכוכבים השונים. הצילומים מהטלפון לא עושים חסד עם המראות, אבל עדיין טוב יותר מכלום.
