היום ה-67 – איזור קנאסקקיס בקנדה

מקווה שאייתתי את השם נכון. לא יודעת איך שמו כפר יווני באמצע פה, או ככה לפחות זה נשמע לנו. הדרך שלנו לזכור את השם היא כאן-עשה-קקיס.

ברושור שאספנו בלודג' תיאר מסלול שיוצא דרומה מקאנמור אל איזור זה וחוזר אליה ביוצרו מעגל (לופ), שהברושור הבטיח שיש בו את אפשרויות הצפייה בחיות הטובות ביותר בכל הרוקיז הקנדיים. תודו שזה מפתה. מדובר היה בפרסום רשמי, ולא בפרסומת לחברה כלשהי, אז החלטתי להמר ולנסות, למרות שהברושור ציין שחצי מהדרך היא "דרך חצץ", אבל שאין צורך ברכב ארבע על ארבע.

בקיצור, יצאנו לדרך. כשמונים קילומטר של נסיעה על כביש, בלי אף חיה לרפואה. אפילו סנאי דרוס לא ראינו. אחרי אותם שמונים קילומטר, הגענו לנקודה הדרומית של הלופ, שם ראינו סוף כל סוף עדר עיזי הר הרוקי. נכנסנו למרכז המבקרים במקום וראינו פוחלצים, כל מיני הסברים על הגיאולוגיה, הצמחים והחיות וגם צפינו בסרט מעניין על בעיות דובי הגריזלי בחצרות של השכנים במונטנה. הריינג'רית במקום הבטיחה שאין בעיה לנסוע בהמשך הכביש בדרך החצץ, אז הלכנו על זה. כלומר, נסענו על זה. לאט. לאט. לא דרך נוראית ובחלקה אפילו סלולה, אבל עם רכב שכור שאסור לרדת איתו לדרכי עפר, לא רצינו להסתכן ונסענו לאט את שישים ומשהו הקילומטרים בחזרה לקאנמור. שום חיות, אגב, עד ממש הכניסה לקאנמור, שם, על ההר, היה גם נוף משגע אל העיר וגם עז וגדי שהוסיפו למראה.

זהו, חזרנו והעברנו את אחר הצהריים בקניות בסופר, צפייה בסרט ששכרנו וביקור בבנק למשיכת כסף. תהנו מהתמונות –

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים