היום ה-55 – ילוסטון, 8 ביולי 2011.

קמנו מוקדם משתי סיבות. ראשית, רצינו להגיע לאולד פיית'פול, גייזר הזקן הנאמן, מוקדם בבוקר, לפני שההמון מופיע, ובזמן כדי להצטרף לסיור בהדרכת ריינג'ר שיוצא בשעה לא רחוק משם. שנית, קיווינו לראות משהו מעניין בעמק היידן מוקדם בבוקר.

חיות בעמק היידן לא ראינו באופן מיוחד. הביזונים הרגילים היו שם וקצת אווזים באגמונים. המראות יפהפיים בכל מקרה, והצדיקו עצירות צילום לא מעטות. אל אולד פיית'פול הגענו קצת לפני שמונה בבוקר. יורדים מהרכב, וניגשים הישר אל אתר הגייזר. כמה עשרות אנשים עומדים סביב המעגל הרחב ומביטים. שאלנו מתי צפויה התפרצות ונענינו שכל רגע. רק אנו שואלים, והופ, סילון קיטור ומים רותחים עולה אל על. לא התפרצות מאד גבוהה, אבל עדיין התרשמנו מאד, בעיקר מהעובדה שהגייזר הואיל בטובו לחכות לנו והתפרץ מיד כשהגענו אליו.

אספנו קפה ושוקו בחנות, קצת צידה לדרך ושירותים והגיע הזמן לצאת אל הסיור שלנו. הסיור התחיל במגרש החנייה של נהר הפיירהול – Little Firehole River. הריינג'רית כבר חיכתה שם, ואת הדקות הראשונות בילינו בצפייה בעופות טורפים מסוג Offsprey צוללים אל תוך הנהר ושולים ממנו דגים. הנהר מהביל בחלקים שונים שלו, בנקודות אליהן נשפכים מי מעיינות חמים. גם כאן, אגן קטן של גייזרים, מעיינות חמים, בריכות חמות של מים ובוץ מפעפע. כמה מהבריכות יפות במיוחד ואנחנו זוכים לצפות בהתפרצות של גייזר קטן המכונה Jewel Geyser המתפרץ כל רבע שעה.

אחרי הסברים רבים ומעניינים, מתקדמים מאיזור הגייזרים אל תחילת הטרייל שלנו, המוביל אותנו אל מפלים בנהר הפיירהול המכונים Mystic Falls. המסלול עובר דרך אפר וולקני, שריד לאותה התפרצות ענק שיצרה את הקלדרה של ילוסטון לפני שש מאות וארבעים אלף שנים, אורני לודג'פול גבוהים ופרחים מעניינים, במיוחד ליד ערוץ הנחל. ליד הנחל, על גבי סלעים גדולים מצאנו גם יצורים גדולים, קצת דומים לשפני סלע, המכונים Marmot.

במפלים עצמם, הסתיים המסלול והריינג'רית הזמינה את מי שרוצה לבוא איתה בחזרה. האלטרנטיבה היתה להמשיך עם השביל אל הפסגה המקומית ומשם לרדת במסלול מעגלי אל אגן הגייזרים והחניה. הנחתי שיהיו רבים שיבחרו במסלול הטיפוס, ולכן הלכנו דרך שם גם אנחנו. תוך כעשר דקות, מצאנו את עצמנו לבד בטרייל, בדרך על פסגת ההר ואחר כך ממנה בחזרה, בין עצים צפופים.

כמו שאתם יכולים לתאר לכם, רמת הלחץ עלתה מיד, אצלי ואצל הילדים. העובדה שצחי בחר להפגין שאננות רבה (כנראה בצדק), לא עזרה. הילדים יישמו מיד את הנחיות הריינג'רים, צעקו במלוא הגרון לאורך המסלול ודרשו במופגן שנשאר בקבוצה הדוקה של ארבעה ושאבא שלהם יהיה במוכנות גבוהה לשימוש בספריי הדובים. בתגובה לרעש ולהמולה, אבא שלהם התקדם מהר וניסה להתרחק מאיתנו. הקונפליקט המשיך לאורך הטיול, עד שעלה לי הרעיון להעביר את הילדים מצעקות לשירה. וכך ירדנו את ההר, כשאני והילדים שרים בקולי קולות וצחי מנסה להעמיד פנים שהוא לא מכיר אותנו. אגב, הנופים מסביב, שווים את הטיפוס!

אחרי שירדנו, נסענו בחזרה למרכז המבקרים של אולד פיית'פול, שם התכוונו ללכת במסלול שסובב מהאולד פיית'פול ועד בריכת המורנינג סטאר. כמובן, קודם כל גלידה בחנות ואחר כך ביקור במרכז המבקרים. בינתיים, אולד פיית'פול מתפרץ שוב, והפעם אנחנו מוכנים עם הסטופר, כדי למדוד את אורך ההתפרצות בשביל אחת המשימות בחוברות הג'וניור ריינג'ר. על סמך המדידה, אנחנו מעריכים מתי תהיה ההתפרצות הבאה (הצלחנו להגיע לאותה הערכה כמו הריינג'רים). אחרי ההתפרצות, אנחנו נכנסים לסרט במרכז המבקרים ואחר כך לסיור בתצוגות המעניינות.

מדובר במרכז המבקרים החדש ויש שם תצוגות אינטראקטיביות, בדגש על הפעלות לילדים. עם כל ההמתנה, אולד פיית'פול עומד להתפרץ שוב… והילדים מתעקשים לצפות גם הפעם. אנחנו מסכימים, ובודקים אם התחזית שלנו ושל הריינג'רים מדויקת (הזקן הנאמן הפגין סניליות ואיחר בכמעט עשר דקות). בזמן ההמתנה, הילדים מצאים משפחה ישראלית המטיילת בילוסטון, עם שני ילדים והשמחה גדולה. התחלנו לשוחח והחלטנו לטייל ביחד סביב הגייזרים, אבל קודם כל, עצירה לקפה. העצירה מתארכת (ככה זה כשיש הזדמנות לפטפט בעברית) וילוסטון ערך בינתיים הדגמה של שינויי מזג אוויר. העננים בהם הבחנו קודם, מורידים לפתע לא רק גשם זלעפות, אלא גם ברד! ברקים ורעמים ברקע והגשם לא מפסיק, כך שאנחנו מחליטים לוותר על המשך הטיול ולחזור לבקתתנו.

נוסעים על הכביש בגשם ורואים פן חדש של ילוסטון. בקור שמסביב, עולים אדים מסביבנו ממקומות שונים לצד הכביש. לפתע, אנחנו מבחינים בעננת אדים ענקית שאופפת מגרש חניה ליד. הגענו לאגן הגייזרים המכונה מידווי (אמצע הדרך בין אולד פיית'פול לאגן נוריס). אי אפשר לעמוד בפני המראה של הגשר על נהר הפיירהול אפוף כולו בערפל ואנחנו עוצרים לביקור קצר ועושים את כל המסלול. קר וערפילי מאד מאד, מה שמוסיף ומעצים את החוויה.

האלמנטים הם כמו באגנים האחרים: בריכות רותחות, מעיינות, גייזרים קטנים והכל נשפך לתוך הנהר. אבל מזג האוויר נותן נופך שונה לחלוטין למראות ואנחנו לא מפסיקים להתפעל ולצלם. לקראת סוף המסלול השמיים מתבהרים, ואנחנו הולכים בשילוב של ערפל (עדיין קר) ואור, וצופים בבריכות הצבעוניות, הפרחים, הירוק שמסביב והכל שטוף, נקי ומבהיק. מקסים!

אנחנו מצליחים, בקושי, להתנתק מהמראות וממשיכים בדרך. עוברים וחולפים על פני אגן נוריס, שמתוכנן לנו למחרת היום, אבל עוצרים בכל זאת בדרך להשקיף על מפלי גיבונס.

עוד כמה מיילים על הכביש והנה שלט המצביע על מסלול המכונה artists' paint pots. הילדים כבר עייפים, אז צחי מתנדב להשאר איתם ברכב ואני יוצאת למסלול לבדי. אחרי הליכה של כמה מאות מטרים, מגיעים למסלול הגיאו-תרמי, פה יש ריכוז מיוחד של בריכות בוץ מבעבע בגוונים של לבן כחלחל. המקום כולו יפהפה, והמסלול מטפס מעלה ומספק נקודות מבט מדהימות על הבריכות מעלות האדים, כשברקע הרים מושלגים.


אין מה לעשות, כל פינה כאן מזמנת מראות מרהיבים וקשה להתאפק…

זהו, בסיכומו של יום עמוס ומרומם נפש, חוזרים למלון ומתארגנים ליום המחרת. הגלריה היום עמוסה במיוחד!

One comment

  1. מתארת לעצמי שבטח היה מפחיד להגיע לאזור ולשמוע על הטרגדיה עם הדובה. שמחה שלא ויתרם על הפארק היפהפה הזה – התמונות מדהימות!! את מחזקת לי את הרצון להגיע לשם יום אחד (: אהבתי מאוד שהתחלתם לשיר, דרך אגב (:

Leave a Reply

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *